מאגר סיפורי מורשת

שמי חנה גלייזר אני בת שישים ותשע.

נולדתי בארצות הברית ובגיל שלוש עליתי עם משפחתי לארץ ישראל, לעיר ירושלים לשכונת "מקור חיים". יש לי ארבעה אחים ועוד אחות אחת, אנחנו שישה ילדים במשפחה.

מאז שאני זוכרת את עצמי רציתי להיות גננת. עוד כשהייתי בכיתה ג', עשיתי בחופשים  לילדים מהשכונה שלי קייטנות אצלי בבית. הייתי עושה להם הצגות, מכינה להם משחקים, אבל בעיקר עושה איתם דברים שלי יצירה. רוב הפעמים עשיתי זאת בתוך הבית, אבל זה תמיד היה תלוי במזג האוויר. לא הייתי מקבלת על זה כסף בגלל שנהניתי לעשות לילדים קייטנות, וההורים שלי לא כל כך הסכימו שאני אקח כסף.

את הקייטנות ארגנתי  משנת 1965-1968. כאשר  התחלתי את התיכון, לא היה לי זמן לעשות קייטנות לילדים.  בסיום התיכון  התגייסתי לצבא. אחרי הצבא כשהייתי בערך בת עשרים החלטתי שאני רוצה להיות גננת, בגלל שכל כך נהנתי לעשות קייטנות בילדותי. נרשמתי לסמינר לגננות בירושלים, ולמדתי איך להיות גננת, וממש נהנתי בלימודים . כשהגענו לשלב  העבודה המעשית, והיינו צריכות לטפל בילדים ולהיות איתם, הרגשתי שזה יותר מדי אחריות בשבילי ופרשתי.

התחלתי  לעבוד עם נוער. עבדתי בשני בתי ספר בירושלים, וגם במתנ"ס של צפת, עשיתי עם הילדים חוגי יצירה.  הפסקתי משום שהתחתנתי ונולדו לי ילדים. אחרי שהנכד הראשון היה בן ארבע התחלתי מחדש לעשות קייטנות לנכדים שלי וגם לכמה מילדי השכונה. אני מרגישה סיפוק בגלל שלמדתי הרבה מאוד, ואני יודעת דברים שעוזרים לי עכשיו בחיים.

הזווית האישית

גפן: הייתה לי חוויה מהנה מאוד, מכיוון שהיה לנו זמן משותף ביחד.