מאגר סיפורי מורשת

שמי אור, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי עם סבתי רחל שמחי, יחד אנו מתעדים את סיפורה של סבתא ומנציחים אותו במאגר המורשת של התכנית.

השם של סבתא שלי הוא רחל שמחי. סבתי נולדה בישראל בתאריך 8.11.1950 בנתניה. הוריה קראו לה רחל על שם סבתא שלה, כפי שהיה נהוג במשפחתה. אביה, ניסים, עבד בדואר ואמה עבדה בבית הבראה בקופת חולים. ארץ המוצא של הוריה היא לוב. במשפחתה היו שבע נפשות:  ארבעה אחים, שתי אחיות והיא הילדה האמצעית. לשתי אחיותיה קוראים אילנה וליזה, ולאחיה קוראים ניסים אבי יוסף ואהרון. בילדותה הרבתה לשחק משחקים שונים עם חברותיה כמו: מחבואים, חמור חדש, וקלאס. היא גרה בשיכון ותיקים בנתניה.

סבתי היתה תלמידה טובה בבית ספרה וחברותית. היו לה חוגים שונים מהם יכלה לבחור, היא בחרה בחוג קרמיקה, והשתתפה במקהלה כסולנית. בבית הספר היו הרבה חבורות של ילדים וילדות בגילאים שונים. איתה בכיתה היו חברותיה הקרובות – ציפורה ושרה, והיא אהבה ללכת לחוף הים איתן. בילדותה, תמיד רצתה להיות מורה כאשר תתבגר.

מקצוע ועיסוק

עם סיום לימודי התיכון, החליטה להירשם ללימודי מקרא וחינוך באוניברסיטה, כפי שרצתה שהייתה קטנה. בשנה הרביעית ללימודיה התחילה לעבוד כמורה לתנ"ך בבית הספר הקיבוצי בשפיים, ואז בתיכון טשרניחובסקי. כשהייתה מורה תמיד אמרה לתלמידיה: "אם תרצו, אין זו אגדה", מכיוון שהיא מאמינה במשפט הזה.

יציאה לפנסיה

כיום, סבתא שלי יצאה לפנסיה אחרי 42 שנים של עבודה במסגרת החינוכית. היא אוהבת ללכת לים כמו שהלכה כשהייתה קטנה, עושה פילאטיס ואירובי וחושבת שעשתה והגשימה כל מה שרצתה. סבתי גם אוהבת שאנחנו מבקרים אותה בימי שישי לעשות קידוש. יש שלושה נכדים, בת אחת, ושני בנים.

פריט בעל ערך העובר במשפחה

יש לנו חנוכייה שעוברת כבר כמה דורות במשפחה. החנוכייה עשויה מנחושת, עם פטילות שטובלים בשמן.

הזוית האישית

אור הנכד המתעד: היה לנו זמן איכות טוב יחד כשעבדנו על סיפורה של סבתא, אני מרגיש שעכשיו אני מכיר את חייה יותר טוב.