מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי שרה רחמים, נולדתי בבגדאד שבעיראק בשנת 1945 להורים בשם נעמה ודוד רחמים. להורי נולדו שמונה ילדים. שישה בנים ששמם: נעים, עזרא, שלמה, אלי, פואד, יוסי ויעקב ושתי בנות ששמן: פרחה אחותי ואני.

בילדותי בעיראק היה לנו בית קרקע פרטי עם שתי קומות ושישה חדרים. אימא שלי עסקה בעבודות הבית ולאבא שלי הייתה חנות שבו מכר כל מיני דברים כמו: תרופות שאבי היה רוקח, כלי בית ועוד… זכור לי בילדותי בעיראק, בקיץ, האחים שלי ואני היינו עולים לגג שבבית וישנים שם כל הקיץ.

העלייה לישראל

אני זוכרת מילדותי את העלייה לישראל. עלינו לארץ במטוס מעיראק, כאשר הייתי בת שש, זה היה בחודש מרץ בשנת 1951. הגענו למעברה ואני זוכרת שישנו כולנו ביחד באוהל. זה היה חורף קשה וממש קר והרוחות היו חזקות. האוהל היה עף והיינו צריכים כל פעם לחפש אותו ולסדר אותו מחדש.

ההבדל בין החיים הקודמים שהיו לנו בעיראק לבין תנאי החיים בארץ היו רבים, כי בעיראק חיינו ברווחה כלכלית ופה חיינו במעברה, בלי כסף ונאלצנו ללמוד לחיות בתנאים שונים. היה לנו מאוד קשה במיוחד להוריי שהיו צריכים להתחיל הכל מחדש. אבא שלי היה רגיל לפרנס את המשפחה ופה בארץ היה קשה לפרנס את המשפחה והאחים שלי ואחותי התחילו לעבוד בגיל צעיר כדי לעזור בפרנסת המשפחה ואחר כך אני הצטרפתי אליהם.

למדתי במשך שמונה שנים בבית ספר ואחר כך התחלתי לעבוד, כדי לעזור לפרנס את המשפחה. בגיל 13 עבדתי בחקלאות בקטיף של כותנה שהיה ממש קשה פיזית. הידיים היו נפצעות והעבודה בשמש הייתה ממש קשה. היו חודשים שבהם עבדתי גם בקטיף של תפוזים ותפוחים והיו תקופות שבהם עסקתי בבציר ענבים, שם היו הרבה דבורים, שעקצו אותנו ולמדנו לקחת ענב ולשפשף במקום העקיצה. בתקופה שלא הייתה עבודה בחקלאות עבדתי בבתי אריזה ובמפעל לכוסות זכוכית. התקופה של העלייה לארץ הייתה קשה, אבל היינו מאושרים ושמחים כמשפחה ושמחים שהגענו לארץ ישראל.

את יצחק, בעלי הכרתי כאשר הייתי אצל חברה שלי. יצחק היה קרוב משפחתה והוא בא לביקור בדיוק כאשר הגעתי אליה. היינו חברים במשך שנה והתחתנו כאשר הייתי בגיל 21 בעיר ראשון לציון. נולדו לנו שלושה ילדים: אורלי, יהודית ומאיר. כיום יש לי שש נכדות: שחר, נוי, אדוה, ירדן, יובל ואדל. אני נהנית להיפגש איתן ולבשל להן את המאכלים שלנו.

תמונה מהחתונה שלי עם יצחק בעלי

הזוית האישית

סבתא שרה: היה לי מאוד מרגש לספר לנכדה שלי את הסיפור שלי ושל משפחתי, אדוה מכירה חלק מהאחים שלי ולצערי הנכדות שלי לא הספיקו להכיר את אחותי, וחלק מאחיי בזכות הסיפורים והחוויות שחלקתי הם הכירו אותם מעט.

הנכדה אדוה: היה לי מאוד כייף לשמוע את הסיפורים של סבתא שלי למדתי על השורשים של משפחתי והבנתי כמה קשה היה להם ושבזכות כח רצון הם הצליחו והקימו את המשפחה שלי.