מאגר סיפורי מורשת

סבתא לאה מספרת לנכדתה הודיה זאואי.

שמי לאה זאואי, נולדתי בישראל, בעיר באר שבע, בשנת 1954 להוריי משפחת ברוך.

זיכרונות ילדות

אני בת יחידה להוריי, ויש לי שלושה אחים. לא היו לי הרבה חברות, החברות שלי היו בעיקר השכנות וכמה נוספות מבית הספר. היינו משחקות יחד בשכונה בגומי ובחמש אבנים. היה לנו מועדון קרוב לבית שהיינו הולכות לשם יחד.

התאפיינתי מאוד בכך שהייתי ילדה שקטה, טובה וממושמעת. התחביב שלי היה לרקוד.

המצב הכלכלי שלנו היה מאוד קשה. אני זוכרת שלא היו לנו ממתקים, כי זה היה מותרות. גם לא היה לנו כסף כדי לקנות מחברות וספרים ובית הספר עזר לנו בכך. בבית ספרי הנקרא אחווה, אהבתי ללמוד את כל המקצועות חוץ מאנגלית, כי היה לי קשה. אני זוכרת גם שהיו לנו טיולים בבית הספר, אבל אני לא הלכתי לשום טיול, כי אבא שלי לא הסכים שאצא, הוא מאוד פחד עליי.

כשהייתי קטנה, החלום שלי היה להיות קוסמטיקאית, אך עד היום לא הגשמתי אותו. הייתי ספרית, עבדתי כמוכרת בסופר פארם וכיום, בניקיון.

פורים ופסח בילדותי

כפי שסיפרתי, היינו במצב כלכלי קשה. אך, אמי ידעה לגלות יצירתיות, והיא חיפשה אותי למלכת אסתר בתחפושת שיצרה בעצמה. לבשתי שמלה לבנה, ועליה אימא כיווצה שקיות תה ותפרה אותן לשמלה. זו הייתה תחפושת יפה ומקורית במיוחד.

בפסח לא היו לנו כלים מיוחדים לחג, וגם לא גז. ובגלל הקושי הגדול להתמודד כך, אני זוכרת את זה יותר מאשר את החוויות.

זיכרון קשה שנחרט

כשהייתי ילדה קטנה, שיחקתי בגינה בחוץ ולפתע הגיעו אלי כמה ילדים וקראו לי: "בואי, בואי". כשהתקרבתי ובאתי אליהם, הם הביאו לי שקית עם ממתקים, אך כשפתחתי אותה גילתי שיש בפנים אבנים. ולפתע, הילדים לקחו אותה ממני, והתחילו לזרוק עליי את האבנים.

זה היה אירוע קשה ולא נעים בכלל.

חיי המשפחה של סבתא

הכרתי את בעלי במשביר לצרכן. שנינו עבדנו שם ודרך העבודה הכרנו. התחתנו בשנת 1977. הייתי בת 22 כשהתחתנתי ובעלי עליו השלום, היה בן 24. יש לי חמישה בנים, וב"ה היום יש לי 15 נכדים.

הנכדים שלי הם מקור הנחת שלי.

השרשרת והמסירות העצומה

הייתה לי שרשרת עם גולה בצורת מרובע עם אבן כחולה, שבעלי קנה לי, ולכן הייתי מאוד מחוברת אליה רגשית. שנה אחת, בני הגיע לבית אחרי בית הספר עם ידיעה, שיש להם טיול וצריך לשלם. לא היה לי איך לשלם לו, או כיצד להשיג את הכסף עבור הטיול. מאוד רציתי שהוא ייהנה, עד כדי כך, שהחלטתי לעשות מעשה. מכרתי את השרשרת היקרה שלי והבאתי את הכסף לבית.

אך לרוע מזלי, כשהגעתי לבית לבשר לו שהוא יכול לצאת לטיול, הוא הודיע לי שהוא מתחרט ולא מעוניין  לנסוע. היה לי קשה לחשוב על כך, על המאמץ הנפשי שעשיתי עבורו, אפשר לומר לחינם. מיד ניסיתי להחזיר לעצמי את השרשרת, ולהשיב את הכסף לקונה. אך, הקונה כבר לא הסכים. ומאז השרשרת היא היסטוריה עבורי.

הזוית האישית

סבתא לאה: תלמדי-תצליחי! הדבר שהייתי רוצה להעביר לדורות הבאים הוא להיות רגועים, ללמוד כדי להצליח ולהיות מוצלחים.

הודיה הנכדה: בנימה אישית, מאוד נהניתי לראיין את סבתא, ולהיפגש אתה במפגש הכיתתי, בטלפון וגם אצלנו בבית. למדתי על החיים הקשים שלה. ואני כל כך שמח, שהיום יש לה משפחה וטוב לה.