מאגר סיפורי מורשת

שמי הדס, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדת במסגרתה את סבתי, מישל בן סעדון. סבתי סיפרה לי על החיים בצרפת בה נולדה: חיים טובים כיפים ומאושרים, ומעבר של משפחתה לחיים בישראל – כאן הכל מתחיל: עזיבת החברות בצרפת, התרגלות לתרבות שונה ושפה אחרת.

החיים הקשים מתחילים בישראל. אבל בסוף לאט לאט הכל מתחיל להסתדר, השפה, בית הספר, התרבות, והחברות. מקווה שתיהנו, קריאה מהנה!

מחיים בצרפת לחיים בישראל

"שלום קוראים לי מיכל מישל בן סעדון. שם משפחת הנעורים שלי הוא לוי. נולדתי בשנת 1954. יש לי שלושה אחים ושמם ז'לבר, ניקול ואומרה. נולדתי בפריז, בביתי דיברו צרפתית. למדתי בבית ספר בצרפת, בית הספר בצרפת לא היה יהודי, כך שכל ימי ראשון היה לנו חופש.

לחברותי בצרפת קראו: מוני ומרקין. בילדותי אהבתי לשחק בבובות. אני זוכרת שכל שנה בחופש הגדול היינו הולכים לאוהלים ונהנים שם חודש שלם. ביתי היה קטן עשוי מפרקט וקומות.

בשנת 1964 עליתי ארצה. הייתי בערך בת 10, היה לי מאוד קשה להתחבר ולקלוט שפה חדשה. בישראל גרנו באשדוד.

לאט לאט התחלתי לקלוט את השפה והתרבות בישראל. לאחר כמה שנים התחתנתי ונולדו לי שמונה ילדים. היום אני כאן בישראל צוחקת, משחקת, ונהנית, פה עם הילדים הנכדים ובעזרת ה' גם עם הנינים.

המסר שלי הוא שלא צריך להירתע משינויים, הכל אפשרי אם רוצים, וכדאי להתאמץ – בסוף מצליחים. המעבר לישראל היה מאוד לא פשוט, אך התגברנו, והצלחנו, והתיעוד הזה לראייה!"

הזוית האישית

הדס הנכדה: היה מעניין מאוד לראיין אותך סבתא, אני מקווה שנמשיך וניפגש רק בשמחות או סתם להינות ביחד.