מאגר סיפורי מורשת

שמי המלא הוא מזל בנימין. החלטתי לספר לכם על עצמי ועל תקופת הילדות שלי. נולדתי ביום 2 לדצמבר 1960, הייתה לי משפחה עם שני הורים וארבעה אחים (לא כולל אותי). לאימא שלי קראו ג'ולייט, לאבא שלי קראו משה, לאחים שלי קראו אברהם, דויד, אהרון ויונה. ההורים והאחים שלי לא שרדו חוץ מאחי יונה.

אבא שלי עסק בסולל בונה ואימא שלי הייתה עקרת בית. אימא שלי מאוד דומה לי במראה החיצוני, היא הייתה דתייה, היא הייתה שמה כיסוי ראש ושומרת חגים (כיום גם אני עדיין שומרת), ואבא שלי היה מאוד גבוה, הוא נראה מאוד יפה והוא ממש דומה לאחי יונה. נולדתי בישראל בעיר חדרה. 4-5 שנים אחרי שנולדתי עברתי לאילת בגלל שלאימא שלי הייתה אסטמה, ומזג האוויר באילת היה לה טוב יותר מאשר בחדרה.

גדלתי בשכונה, בבית רגיל, בערך כמו היום: היה לנו בית מרווח עם שלושה חדרים וזה היה בית גדול. היו לי גם חברים בשכונה, הייתה לנו רחבה גדולה באמצע השכונה, היינו משחקים בחבל, חמש אבנים, קלאס, אמת או חובה ועוד משחקים, הייתי בבית ספר יעלים, יש לי מורה אחת שאני זוכרת אותה במיוחד, זו הייתה המורה לאזרחות. היא הייתה ניצולת שואה, היא אמרה לנו שלמרות שהיא הייתה עשירה והיא גרה ליד הים, היא תמיד שמה לה חתיכת לחם מתחת לכרית כי יש לה טראומות מהשואה. אהבתי את הכיתה שלי, היינו לפעמים אחר הצהריים מטיילים על ההרים שהיו לנו בקרבת השכונה.

אצלנו בשכונה היה גם בית כנסת, היינו הולכים כל שבת וגם בחגים לבית הכנסת, אני זוכרת שהיינו מקבלים ממתקים בשקית בחגים. בשעות הפנאי הייתי משחקת עם ילדי השכונה. חשוב לציין שבשכונה הכרתי גם את בעלי, קוראים לו יונה ואני נשואה לו כבר 43 שנה. אני זוכרת גם שכל פעם שרציתי להיות עם יונה, אז ההורים לא הורידו את העיניים מאיתנו, כדי לשמור עלי.

הזוית האישית

אלמוג: היה לי ממש מעניין לראיין את סבתא שלי ולהכין את הסיפור שלה. סבתא שלי סיפרה לי שהיה לה ממש כיף, היה לנו זמן כיף ביחד ולמדתי עליה הרבה דברים חדשים ועל החיים שהיו פעם.