מאגר סיפורי מורשת

הנכדה אבישג מתעדת את סיפורו של סבא יהודה: שמי אבישג בזזינסקי ושם סבא הוא יהודה עמר. במסגרת תכנית 'הקשר הרב דורי' ראיינתי את סבא ושמעתי פרטים מעניינים על קורות חייו.

סבא יהודה נולד בשנת 1960 בעיר קזבלנקה, העיר הגדולה במרוקו. לאביו קראו צ'רלי ולאמו קראו סימי, לאחים ולאחיות של סבא שלי קראו: שמואל, אבי, אברהם, גילה נעמי וסבא שלי – סבא יהודה.

סבא סיפר לי כי בביתם היו חמישה חדרים. הם בישלו במטבח, התקלחו במקלחת רגילה כמו היום, וכיבסו את הבגדים בידיים. את הקניות הם ערכו בשוק. הם גרו בשכונה מעורבת בה גרים יהודים דתיים וגם יהודים שאינם שומרי מצוות. בשבת הם הלכו לבית הכנסת להתפלל. את החמין של שבת הם הניחו ביום שישי, לפני שבת, בטאבון – התנור המרכזי בשכונה, כדי לשמור על החום של התבשיל.

סבא יהודה מספר, שליד הבית שלהם היה ים, ואבא שלו, צ'רלי, אהב ללכת לים לדוג דגים. הוא שיחקו הרבה בחצר. סבא הכי אהב לאסוף גולות ולשחק איתם עם החברים.

סבא צ'רלי היה עובד בגזירת חולצות, הוא היה נוסע לעבודה באופנוע. סבא צ'רלי היה אדם טוב לב ושקט. סבתא סימי הייתה תופרת נעליים, והיא הייתה נוסעת באופניים. היא גם כן הייתה אישה טובת לב ושקטה. שניהם היו מתלבשים יפה.

בשנת 1967 סבא יהודה ומשפחתו עלו לארץ.

הזיכרון הכי מתוק של סבא שלי הוא מהחתונה של נעמי אחותו. לחתונה שלה כולם הגיעו והיו הרבה אורחים. נעמי הייתה הראשונה שהתחתנה.

הזיכרון הכי מפחיד של סבא שלי הוא ממלחמת יום כיפור. סבא זוכר שהוא היה בבית הכנסת באמצע התפילה, ופתאום נשמעו אזעקות וחיילים הגיעו לבית הכנסת לגייס הרבה אנשים מהמתפללים למלחמה, ואז שמענו שפרצה מלחמה בהפתעה בין המדינות הערביות בגבול ישראל נגד ישראל.

הזוית האישית

אבישג הנכדה המתעדת: אני וסבא גילינו בשיחות שלנו שיש לנו אותן כפות רגליים ואפילו אותן אוזניים. שנינו מתאפיינים בטוב לב. בנוסף, יש לנו תחביבים דומים: שנינו אוהבים מלאכה, ספורט ועוד.