מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

הכל התחיל לפני 93 שנים, אבל לא נספר לכם את זה עכשיו. סבא משה ברדיצ'ב נולד בשנת 1955 וכיום הוא בן 67.

 סבא משה מספר לנכדיו

סבא שלי נולד ברומניה, משפחתו מהעיירה ברדיצ'ב  שב"אוקראינה". הוא היה נצר לרב לוי יצחק מברדיצ'ב. סבא צבי, סבא שלי, עלה לארץ בשנת 1929 והיה ממקימי מושב עין ורד. יחד עם סבתא טובה הם הקימו משק במושב.

בפרוץ מלחמת העולם השנייה סבא התגייס לצבא הבריטי ונלחם בגרמנים במשך ארבע שנים. מאז שזורה מורשת המשפחה בעבודת אדמה והגנת המולדת.

אבא שלי אורי נולד בשנת 1932 במושב עין ורד. עבד במשק החקלאי מילדותו בעיקר כאשר סבא צבי שרת בצבא. אבי התגייס לשייטת 13, הקומנדו הימי ועם שחרורו חזר לפתח את המשק במושב.

אז בואו נתחיל בסיפור

אני גדלתי במושב "עין ורד" בשרון . אני זוכר שכל פעם כשחזרתי מבית הספר אספתי ביצים מהלול. אני ואחי הקטן היינו מסדרים את הביצים בתבניות כבדות מאוד. ארבעה חודשים לאחר גיוסי לצה"ל  פרצה מלחמת יום הכיפורים. נלחמנו ברמת הגולן. זו היתה מלחמה קשה ועכובה מדם. התקדמתי בתפקידי פיקוד ובסיום שירותי הצבאי שימשתי מפקד פלוגה בצנחנים. לאחר השחרור סיימתי לימודי חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. באותה תקופה פיתחתי משק חקלאי במושב. הקמתי משפחה, יחד עם ורד, ונולדו לנו אסף, אופיר ואלה.

בשנת 1982 פרצה מלחמת לבנון הראשונה. נלחמתי עם פלוגת המילואים שלי בבקעת הלבנון נגד הצבא הסורי. במלחמה זו כבשנו את ג'בל ברוך. במשך שנים ארוכות התקדמתי בסולם הדרגות, והייתי מג"ד, סמח"ט, וממלא מקום מח"ט בדרגת אלוף משנה.

במשך חמש שנים שרתנו חודשים ארוכים במילואים בפעילות שוטפת בלבנון. אסף, התגייס ליחידה מובחרת, והסיפור עוסק בשתי מלחמות ששירתנו  בהן יחדיוואף באותן חזיתות.

במבצע "חומת מגן", לאחר הרצח במלון "פארק" על ידי מחבל מתאבד, גוייסנו למילואים ואסף הוקפץ בליל הסדר ליחידתו.

שנינו שירתנו באותה זירת לחימה. המשימה של החטיבה שלי הייתה לכבוש את "טול כרם" ואחרי זה את "קבטיה" והיחידה של אסף נלחמה במחנות הפליטים "בשכם". ערב לפני מבצע מאוד מורכב שהיה ליחידה שלי. ב"קבטיה"פגשתי את אסף ב"שבי ציון" וזאת היתה התנסות הלחימה הראשונה שלו. שלחתי אותו להתנקות, לאכול משהו קטן, התחבקנו ואיחלנו הצלחה אחד לשני. אני יצאתי לדרכי למשימה של הגדוד ואסף יצא חזרה לאחד ממחנות הפליטים "בשכם".

בשעה ארבע לפנות בוקר עשינו סביב "קבטיה" מערב צלפים עם כוחות נוספים כמו: טנקים ופלוגות רגילות ואני הייתי בחפ"ק (חוליית פיקוד). זה המקום ממנו מנהלים את המבצע והטלפון שלי התחיל לרטוט בתוך האפוד. הוצאתי אותו, פרסתי עליי שמיכה והסתכלתי על הטלפון. ראיתי לא זיהיתי את המספר ולכן לא השבתי לצלצול. הטלפון לא הפסיק לצלצל לכן עניתי. אסף הוא זה שהתקשר אלי: "אבא זה הטלפון של הרופא. אני נפגעתי. עליתי על מטען בתוך אחד הבתים." החסרתי פעימה. חשבתי שאם הוא מדבר איתי בטלפון אז סימן שהוא בסדר.

היחידה שלי המשיכה בלחימה, כל המחבלים בכפר נהרגו או נלקחו בשבי. שעות של אי ודאות ודאגה לאסף עברו עליי. זה היה מאוד מורכב עבורי להמשיך לנהל לחימה מורכבת, בידיעה שהבן שלי נפצע ואין לי מושג מה מצבו.

בשעות הבוקר המאוחרות, לאחר שנגמרה משימת החטיבה שלי התחלתי לחפש את אסף בנקודות איסוף הפצועים ובבתי החולים אך לא מצאתי אותו. בדקתי גם אפשרות שחס וחלילה הוא נהרג. הודעתי לורד והבנות שאסף נפצע ואיני יודע מה מצבו? המשכנו בלחימה במשך מספר ימים נוספים. לקראת סוף השבוע, אסף צלצל מבית חולים, וביקש שאבוא לקחת אותו הביתה.

רק בשלב הזה, סיפר לי אסף את אשר אירע. במהלך הלחימה של הצוות שלו במחנה הפליטים בשכם, הם נכנסו לבית עם מחבלים, ולאחר שהבית טוהר, במהלך סריקה התפוצץ מטען מעל ראשו של אסף. הוא איבד את הכרתו ונפגעה שמיעתו. כל ציודו האישי נהרס, והרופא שהיה עם הצוות טיפל בו. כאשר הוא חזר להכרה, הרופא נתן לו להתקשר אלי. לאחר שהתאושש, קיבל ציוד חדש והצטרף להמשך לחימה עם הצוות.

רק לאחר סיום משימתם, הוא התפנה לבית חולים לטפל באוזניו. עם סיום מבצע "חומת מגן", קיבל על פעילותו במבצע ציון לשבח. עם שחרורו מהצבא, וסיום לימודי "ראיית חשבון", חזר לעבוד ולנהל את המשק החקלאי.

וכך משתלבים מעגלים רב דוריים של הגנה וחקלאות לאורך כל דורותינו בארץ.

עם נכדי

הזוית האישית

סבא משה: החלום שלי…. כל החלומות שלי התגשמו…  היה מרגש מאוד לכתוב את הסיפור יחד עם נכדי.

הגר ויהונתן: למדנו הרבה על חייו של סבא ולמדנו על כל הקשיים שהוא עבר.