מאגר סיפורי מורשת

מרתה נולדה בבואנוס איירס, ארגנטינה, בתאריך 15.11.1928 והיום היא בת 94 ומתגוררת בעיר בני ברק, הוריה היו דתיים אורתודוכסים ולאמה קראו שרה מרים. שמו של אביה היה סלומון, הוא נולד בפולין ונאלץ לנסוע לארגנטינה בגלל הסכסוכים שהיו באותה תקופה. יש למרתה שמונה אחים, ארבע בנות וארבעה בנים. היא חיה בארגנטינה עד גיל 50, בגיל הזה היא עלתה לארץ ישראל.

הייתה לה ילדות יפה מאוד עם חברים רבים והיא שיחקה איתם בהמון משחקי חצר. היא זוכרת שבילדות היא הייתה רבה הרבה עם אחיה אבל הם גם היו משחקים הרבה יחד. היא הייתה תלמידה טובה מאוד בבית ספר ממלכתי והשיגה ציונים טובים, היא אהבה להופיע במיוחד באירועי בית ספר שבהם כל שאר התלמידים התבוננו בה, היא גם אהבה ואוהבת לקרוא הרבה ספרים עד היום. המשחקים שהיא שיחקה עם חבריה כשהייתה קטנה היו בעיקר משחקי בובות ומשחקי קופסא ועכשיו היא אוהבת לשחק הרבה עם קובייה.

פעם, כשהיא הייתה קטנה, היא וחברתה עשו סוג של הצגה מצחיקה בבית של חבר. מכיוון שהדירה הייתה גדולה יותר ויכלה להכיל יותר צופים, הם הזמינו את כל הבנים והבנות מהשכונה והם חייבו אותם לשלם על הקומדיה שהם ביימו ושיחקו בה. הם קיבלו כסף שהם אספו וקנו חומרים וציוד להכנת עוגה שוקולד אותה חילקו לכל הילדים שהגיעו להצגה.

משפחתה של מרתה הייתה גדולה מאוד ומלוכדת ואחיה של מרתה היו כולם בארגנטינה ורק לפני כעשר שנים עלו לישראל. מרתה הייתה מורה לאמנות ותפירה בארגנטינה במשך חמש שנים וסיימה ללמד ב-1946. כשהיא הייתה מורה כולם אהבו אותה ולכן עד היום יש תלמידים שהם בקשר איתה.

את בעלה הכירה בארגנטינה והוא היה חבר מאוד טוב של אחיה הגדול, היא כל כך אהבה לצאת עם קבוצת החברים של אחיה ומה שהכי משך אותה לבעלה זה שהוא היה מאוד אינטליגנטי ומאוד נחמד. החתונה שלהם הייתה בשנת 1952 כשהם היו בני 24. היה להם קשר מאוד טוב, הם כמעט לא רבו. נולדו להם שלושה ילדים,  שני בנים ובת אחת, הבן הבכור בשם ישק זיף נולד שנה אחרי החתונה, יש גם בן אמצעי בשם יוסף גבריאל שנולד כשהייתה בת 28 והבת הצעירה בשם חנה אסתר שנולדה כשהייתה מרתה בת 32. כולם נולדו בארגנטינה והגיעו לישראל בגיל 18 לאחר התיכון, אף אחד מהם לא שירת בצבא, הבן הבכור והבת הצעירה גרים בבני ברק קרוב אליה, מלבד בנה האמצעי שגר בעיר ביתר עלית שקרובה לירושלים.

מרתה עם האחיות שלה בארגנטינה

מכיוון שכל ילדיה היו בארץ, כל המשפחה החליטה להגיע לארץ לחתונת בנם הבכור ולא להיפרד יותר. כיום ילדיהם כבר נשואים ויש להם ילדים, לבכור יש 11 ילדים, האמצעי תשעה ילדים ולקטנה חמישה ילדים. בסך הכל יש 25 נכדים למרתה.

אחר שהגיעה לארץ פתחה מפעל הלבשה ב-1982 ולאחר 11 שנים סגרה את המפעל כשהרגישה שזה קשה לנהל אותו.

היא מאוד אוהבת ללכת למועדון הגימלאים בבני ברק ליד ביתה שבו נמצאים כל החברים המבוגרים שלה. היא הולכת שלוש פעמים בשבוע ואוהבת לשמוע כל מיני סוגי מוזיקה, בעיקר מוזיקה קלאסית, להקשיב להרצאות, להיות בחוגים, אמנות ולראות חדשות. חשוב לה להיות מעודכנת בכל מה שקורה בארץ.

המאכל האהוב עליה הוא ברביקיו, הצבע האהוב עליה הוא תכלת שכן הוא מייצג עבורה את הדבר הכי יפה בעולם, שהוא השמיים. היא דוברת ספרדית, עברית, יידיש, אנגלית ומבינה מספר שפות שמקורן בספרדית כגון איטלקית אנגלית ופורטוגזית. מרתה גם מאוד אוהבת לטייל בקיץ עם הילדים שלה, הם ביקרו באמריקה, בהולנד, איטליה, יוון, שוויץ, והכי אהבו לבקר בספרד. היא תשמח עוד לטייל ולהכיר את כל העולם חוץ ממדינות אסיה כמו יפן או סין.

מה היה החלום של מרתה? החלום שלה היה פשוט, כל מה שהיא רצתה זה היה להקים משפחה גדולה שתחיה בארץ ישראל ואנחנו שמחים שהיא הגשימה את החלום הזה. כיום, כאמור, למרתה יש 25 נכדים וכולם מתגוררים בארץ כרגע.

מרתה מתחפשת כדי להנות ולהצחיק את הנכדים שלה. התמונה לפני 35 שנים בערך

הזוית האישית

שלי וחואן: למדנו דרך הקשר עם מרתה שתמיד חשוב להאמין שיהיה טוב ואז הטוב מגיע. נהנינו ללמוד ממנה על עברה והבנו שכאשר יש לך חלום עליך לעשות הכל על מנת להגשים אותו. היה מרתק לשוחח איתה כיוון שגם אנחנו דוברי ספרדית ושוחחנו איתה בשפה שאנו אוהבים.