מאגר סיפורי מורשת

שמי מאיר לוי, אני סבא של איילה המתעדת אותי במסגרת תכנית הקשר הרב דורי. נולדתי בבית חולים "ביקור חולים" שבירושלים קצת אחריי סוכות. אני קרוי על שם סבא שלי מצד אימא. ההורים שלי – שניהם לא נולדו בארץ: אבא שלי נולד בלבנון וגר קצת במצרים. אבא שלי נפטר כשהייתי בן 7 בכיתה ב', אז הרבה אני לא יודע עליו, אני רק יודע שהוא שירת במלחמת השחרור בשנת 1948, במסגרת ההגנה.

אימא שלי גידלה אותנו לבד ודאגה שכולנו נמשיך ונסיים את הלימודים עד סוף התיכון. באותה תקופה, בשנת 1960, לא הייתה חובה ללמוד והרבה ילדים יצאו לעבוד מיד אחרי כיתה ח'.

אימא שלי, סבתא חנה, נולדה בפרס בשנת 1921 ועלתה לארץ כשהייתה בת 9. היא הגיעה לארץ עם הוריה ועוד שתי אחיות. את הדרך עשו על חמורים. זה היה מסע ארוך וקשה וכל הציוד שהיה להם היה בגדים וכלי מטבח. היו בדרך קבוצת שודדים אשר גזלו להם את כל הכלים והכסף. הם הגיעו לארץ בחוסר כל והתקדמו על ידי עבודות בהובלות, ניקיון וסבלות.

אני נולדתי בירושלים, בן חמישי למשפחה עם שישה ילדים. גרנו בשכונת "מקור ברוך", שכונה שצמודה לשכונת "גאולה". גדלנו בדירת חדר, לא היו לנו מחשבים, טלוויזיה וגם לא כסף. היינו די עניים, לכן אני כילד ביליתי את רוב הזמן ברחובות ובמשחקי רחוב. היו לנו משחקים מאוד מיוחדים, היינו אוספים גלעין של משמש ומשחקים אחד נגד השני בצורות משחק שונות, שיחקנו גם הרבה בגולות ובפוררות. כשקצת גדלנו היינו קבוצה של ארבעה ילדים שובבים, בילינו ביחד את רוב השעות הפנויות במשחקים שונים. בשבתות היינו משחקים כדורגל במגרש הכדורסל בבית הספר שהיה צמוד לביתי.

בבוקר כשיצאתי ללמודים הייתי מקצר את הדרך לבית הספר ומטפס על הגדר. בכל פעם שאחד המורים היה תופס אותי מטפס על הגדר, הייתי צריך להביא את אימא ולקבל עונשים, אבל המשכתי להיות שובב. בבית הספר הייתי תלמיד טוב אבל לא אהבתי ללמוד ולא אהבתי לעשות שיעורי בית בגלל שרציתי לשחק.

בתיה הררי המורה לאנגלית

יום אחד, כשהייתי בן 12, בכיתה ח', באה אליי המורה לטבע – השם שלה היה בתיה הררי – והיא הזמינה אותי אליה לבית. כשהגעתי אליה קיבלתי גלידה, זה היה דבר שלא היה לנו בבית. היא הציעה שתלמד אותי אנגלית בחינם, זה היה מקצוע שהייתי מאוד חלש בו. וכך הייתי כל שבוע הולך אליה לבית כדי לקבל גלידה וממתקים וגם כדי ללמוד אנגלית. בסוף השנה קיבלתי את הציון הגבוה ביותר בכיתה באנגלית, האנגלית כל כך עזרה לי בחיים. בנוסף, אשתי הייתה עולה חדשה מאנגליה, כשהכרנו הייתי צריך לדבר אתה רק באנגלית – לולא הייתי לומד אצל בתיה, לא הייתי יכול לדבר עם מי שהיום היא אשתי.

בבית הספר התיכון לא היו אירועים מעניינים, כמעט ולא למדתי. בגיל 18, בשנת 1972, התגייסתי לצה"ל והתנדבתי לשרת בסיירת שקד. שם הכרתי חברים מכל רחבי הארץ, עברתי מסלול אימונים קשה במשך שנה וחצי. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים אני הייתי בקורס מכ"ים והצטרפתי למלחמה עם חטיבת גולני. בתקופת השירות הצבאי התבגרתי מאוד ולמדתי לקחת אחריות על עצמי. שנתיים אחרי המלחה השתחררתי מהצבא ועבדתי במשרד הביטחון.

כיצד הכרתי את אשתי

ביום שבת אחד, כשישבתי עם החברים לשמוע שידורים של משחקי הכדורגל, פתאום שמעתי צפירה של רכב ואז ראיתי שברכב שנמצא בחנייה יושב חבר טוב שלי מהסיירת. הוא היה עם אשתו ובחורה נוספת. הם ביקשו שאני אעשה להם טיול בירושלים ובעיר העתיקה. הצטרפתי אליהם, וכך הכרתי את הבחורה הנוספת שהייתה ברכב – שכיום היא אשתי…

הזוית האישית

איילה: היה לי מאוד מעניין לעבוד עם סבא. למדתי עליו ועל ההיסטוריה הרבה דברים שלא ידעתי.