מאגר סיפורי מורשת

שמי עדנה טאוליב, נולדתי לפני 77 שנים במושבה פתח תקווה להוריי, אחות לאחי הבכור יוסי ולאחר שש שנים נולדה אחותי הצעירה לאה. ימי ילדותי עברו עלי בתקופה שלפני קום המדינה. בדירה הראשונה שלנו, גרנו שלוש משפחות ביחד, כל משפחה בחדר משלה. המטבח והמקלחת היו משותפים. התנאים היו קשים ומאוד לא נוחים. לצורך בישול השתמשו בפתיליות ובתקופה מאוחרת יותר בגז. בחדר הייתה כל תכולת הבית והיה צפוף מאוד. אבי שירת בצבא הבריטי ונעדר מהבית במשך שש שנים, הוא היה מגיע לחופשות קצרות שהיו לו. אני זוכרת היטב שהמטבח היה קטן, היה בו מקרר עם קרח שהיה מקרר את המזון כדי שלא יתקלקל, עבור שלושת המשפחות. מוכר הקרח היה נוהג במשאית בה הקרח אוחסן, וכל קונה היה מבקש ¼ בלוק, ½ בלוק או בלוק שלם לפי רצונו. כנ"ל מוכר הנפט, שהיה מצלצל בפעמון ידני ולקראתו היו יוצאים השכנים לקנות נפט. גם את החלב לא קנינו במכולת, החלבן היה מביא הביתה את החלב בכד גדול, ומוכר לכל עקרת בית את הכמות הרצויה.

באחד החדרים גרה משפחה ולה בן ובת שהייתה בגילי. נוצרה בינינו כימיה טובה ונהיינו חברות טובות. שיחקנו יחד, לפעמים אכלנו בצוותא ואף היינו באותו הגן. יחד יצאנו בבוקר לגן ויחד חזרנו בשעות הצהריים מלוות על ידי אמה או אמי. אווירה נעימה שררה בין השכנים שגרו בסביבתנו, הרבה בילינו במחיצת ילדיהם, איתם שיחקנו ונהנינו. לרוב שיחקנו בחוץ כי הבית היה צפוף עם מעט מקום פנוי. המשחקים המוכרים היו מחבואים, קלאס, חבל, ארבעה מקלות, תופסת, חמש אבנים, גולות ועוד. כילדים לא היו לנו צעצועים בשפע. את הילדות אפיינו בובות והבנים התעניינו בכדורגל, מחניים, ים יבשה וכו'.

למרות הכל, למדנו להנות מהדברים הפשוטים והקטנים שהיו לנו בכל התחומים. בשנות ה-50 הייתה תקופה של צנע בארץ והייתה מדיניות של הקצבה לקבלת מזון שהונהגה בישראל. אני זוכרת שקנו מצרכי מזון, רהיטים, כלי בית, בגדים והנעלה באמצעות פנקס עם תלושים שניתן לכל נפש במשפחה.

באותה תקופה היה חורף קשה ובפעם הראשונה ירד שלג בפתח תקווה. חברתי, אמה ואני, עלינו לגג הבניין ויצרנו בובת שלג. זו הייתה חוויה נפלאה עבור כולנו. חוויה מפחידה שזכורה לי מילדותי היא כשפרצה מלחמת השחרור ב- 1948. זוכרת את רעש המטוסים שעברו מעל הבניין, את ההכנות למיגון במילוי שקי יוטה בחול והנחתם במסדרון בכניסה לבניין. זמן קצר לאחר מכן, עזבנו את הדירה בבניין המשותף ועברנו לדירה יותר מרווחת רק שלנו, באזור אחר של המושבה.

כשמלאו לי שש שנים, נכנסתי לכיתה א' בביה"ס "משה הס" ולמדתי שם עד כיתה ח', כי לא היו חטיבות ביניים. הכרתי חברות חדשות והיו לי חוויות מעניינות ונהדרות יחד איתן. עם חלקן יש לי קשרים עד היום.

הכרות ונישואים ובניית משפחה

עם סיום לימודי ההוראה בסמינר למורים, התגייסתי לצה"ל והייתי מורה חיילת. טירונות מורות חיילות נמשכה כשלושה שבועות. לאחר מכן שובצתי לעבוד כמורה חיילת בדימונה, בבי"ס יסודי בכיתות א'-ב'. לאחר השירות שנמשך שנה ושבעה חודשים השתחררתי מהצבא, המשכתי לעבוד באותו בי"ס כמורה אזרחית וקיבלתי מגורים למורות וגננות.

ביום מן הימים הכרתי בחור נחמד בשם יצחק, עולה ממונטוווידיאו (אורוגוואי), שנשלח לעבוד במפעל פוספטים מחוץ לדימונה. מגוריו היו בדימונה. התחלנו לצאת ולבלות יחד. עברו שישה חודשים וקיבלתי ממנו הצעת נישואין שהסכמתי לה. החתונה נערכה בפתח תקווה עיר הולדתי, קיבלנו דירה דרך חברת "עמידר" והיינו מאושרים. לאחר שנה וחצי נולדה בתנו הבכורה ענת שכיום בת 52 ולה בת ובן: יובל בת 25 ויואב בן 24. אחריה נולד קובי, כיום בן 50, ולו שלושה ילדים: ליאור חיילת בצה"ל בת 19, אחיה נדב בן 16 והאחות הצעירה יהלי בת 12 שחגגה לא מכבר בת מצווה. אחרונה נולדה בת הזקונים שלנו, לירון, בת 44 ולה שני בנים: דניאל בן 13 שחגג בר מצווה לא מכבר, ואוהדי בן 9 וחצי. שבעת נכדיי יקיריי ואהוביי, אני גאה בהם מאוד שיהיו בריאים. הם מסבים לנו נחת ואושר.

אנחנו כמשפחה נפגשים מדי פעם בארוחות שישי, כל אחד מילדיי מזמין ברצון ודרך האוכל אנחנו נהנים לבלות בצוותא. הנכדים נהנים לבוא לסבתא וסבא לארוחות משפחתיות וגם לביקורים באמצע השבוע מדי פעם כשמתאפשר. גם בימי הולדת יש סיבה להתאסף ולהנות. יש לציין ששלושת ילדיי נולדו בביה"ח סורוקה בב"ש כי מגורינו היו בדימונה עדיין. בשנת 1979 עזבנו את דימונה ועברנו לפתח תקווה עיר הולדתי. תמיד שאפתי לחזור לכאן כדי שנהיה קרובים להוריי, למרות שאחי ומשפחתו גרים בבאר שבע.

לסיכום, אני יכולה לומר שלמרות שילדותי עברה עליי בתקופה לא פשוטה וקלה. תנאי החיים לא היו נוחים מבחינת דיור, במצב הכלכלי והביטחוני גם נתקלנו בקשיים. אבל בכל זאת, התגברנו על המצב, הסתפקנו במועט, ללא דרישות מוגזמות, מה שהיה קיבלנו באהבה והיינו שמחים בחלקנו כילדים. כיום הכל שונה בכל התחומים.

הזוית האישית

דניאל הנכד המתעד: במהלך התכנית למדתי מסבתא דברים שלא ידעתי עליהם לפני כן, כמו איך סבא וסבתא הכירו, למה אימא נולדה בבאר שבע ואיך הייתה התקופה של סבתא בתור ילדה. היה לי כיף לבלות איתה זמן איכות ביחד תוך כדי סיפורים מילדותה ואני מקווה שתהיה לי הזדמנות נוספת לשמוע אותה מדברת ומשתפת בפתיחות על דברים מעברה והעלאת זיכרונות ביחד.