מאגר סיפורי מורשת

סבא אליהו נעוס, נולד בשנת 1951.

ארץ המוצא  של סבא היא תימן (אבל הוא נולד בארץ). כשסבא היה קטן הוא גר במעברות במרכז הארץ, אבל ממש אחרי זמן קצר עבר למושב אליקים, כיום הוא גר במושב בבית לידי.

לסבא יש תשעה אחים, סבא שלי הוא הילד השישי במשפחה. סבא שלי התחתן עם סבתא שהיא ילידת 1954 היא הילדה השלישית בין שישה אחים ויש להם ילדה אחת שהיא אמא שלי. כשאימא שלי נולדה, סבא התרגש מאוד והם פינקו אותה מעל ומעבר בגלל שהיא היתה הילדה היחידה.

סבא שלי למד בבית הספר "התקווה" (היום קוראים לבית הספר "קשת התקווה") ועבד במחלבה שהיום היא ביתו (לאחר הרבה שיפוצים). מכיוון שהם היו משפחה גדולה, היה צריך לעזור לפרנס את המשפחה, כי לאמא ולאבא היה קשה לפרנס את כולם. במחלבה סבא העביר את החלב למשאית עם דליים מלאים. לפעמים זה לקח שעה ולפעמים זה לקח יום שלם. לאחר כמה שנים, כבר היה להם צינור וכך היו יכולים להעביר למשאית את החלב במהירות.

הכל התחיל שסבא שלי התגייס לצבא. באותו הזמן הוא שמע טוב וכשלמד בתיכון הוא הצטיין מאוד בלימודים. שנתיים וחודשיים אחרי הגיוס לחיל השריון היה להם תרגיל ירי על מטרות דמה. באותו זמן סבא שלי היה חובש, וביחד עם עוד חובש ורופא היה בכוננות באמבולנס.

אחרי שלושה ימים של יריות ותרגילים עם הטנקים, הרעשים עשו לסבא לחץ באוזניים, ולאחר כמה בדיקות ספורות בבית חולים רמב"ם ובבית החולים בית השומר, גילו שהשמיעה של סבא שלי התדרדרה. הרופאים החליטו לשחרר אותו מכיוון שחשבו שזה הגנים המשפחתיים, לדוגמא  אחותו ודודיו גם כבדי שמיעה.

סבא שלי לא היה נכה צה"ל  בגלל זה לא קיבל מכשירי שמיעה, אלא קנה אותם לאחר השחרור, בבית מרקחת.

עד היום סבא לא שומע כל כך טוב. אבל יש לו מכשירי שמיעה. מכשירי השמיעה עזרו לו טיפה להגשים את החלום שלו.

לאחר השחרור הוא התחתן עם סבתא שלי וביחד הקימו משפחה..

הזווית האישית

רחל: היה לי מאוד מעניין וכיף לכתוב סיפור על סבא שלי. אני חושבת שהוא הסבא הכי טוב בעולם, ואני מאחלת לו רק טוב.