מאגר סיפורי מורשת

שמי הוא נחמיה מאיר, נולדתי בשנת 1955 בעיר חיפה בארץ ישראל.

לאבא שלי קראו דוב ולאמי קראו ציפורה, הם עלו לארץ בספינת תאודור הרצל והיו במחנה העלייה עתלית. משם עברו לגור בחיפה. אבא שלי היה נהג קטר ברכבת ישראל, ואימא שלי עקרת בית. יש לי עוד שני אחים אחד גדול ממני בשלוש וחצי שנים, והשני קטן ממני באחת עשרה שנים.

לאחר שסיימתי בית ספר תיכון, התגייסתי לצבא. זה היה ב 27.5.1973 התייצבתי בלשכת הגיוס בחיפה משם העבירו אותי אותי לבסיס תל השומר, למיון לבחירת חיל. התנדבתי לשרת בצנחנים, כי מאוד רציתי לשרת בחיל קרבי. חטיבה 35 היא חטיבת צנחנים סדירה בצה"ל, הכפופה לעוצבת האש ומהווה חלק מחיל הרגלים והצנחנים. בראש החטיבה עומד קצין בדרגת אלוף-משנה. מפקד החטיבה הנוכחי הוא אל"ם יואב ברונר. חטיבת הצנחנים היא חטיבה התנדבותית בצה"ל ומוגדרת כחטיבה מוצנחת, מוטסת ורכובה. החטיבה מתניידת על גבי האמרים וכלי רכב מיוחדים אחרים. (ויקיפדיה).

בבסיס המיון העבירו אותי ואת שאר המתנדבים מבחן כושר כתנאי קבלה לצנחנים. המבחן כלל ריצה ארוכה של כשלושה קילומטרים, ובסיומם היינו צריכים לבצע עוד כמה תרגילי קרקע קשים כגון: שכיבות שמיכה, כפיפות בטן עליות מתח ועוד. את כל התרגילים והריצה עברתי בהצטיינות, וכך התקבלתי לצנחנים. נסענו לבסיס הטירונות, שם קיבלנו את כל הציוד והנשק, והתחלנו לעבור טירונות שהייתה מאוד קשה.

הטירונות הייתה אמור להיות במשך 11 חודשים. באוקטובר 1973 החלה המלחמה. מלחמת יום כיפור. בלילה של ערב יום כיפור, הקפיצו אותנו בהליקופטרים אל שדה הקרב אשר נמצא בדרום הארץ. נחתנו בלילה בגבול מצריים, ליד תעלת המים המתוקים סואץ והיה חשוך מאוד. שם כיתרנו את הארמיה השלישית (שכללה כ 30000 חיילים ו300 טנקים) מהצבא המצרי ומנענו את מעברם.

בימים היינו מדברים בצעקות עם החיילים המצריים בצד השני, וצופים בהם במשקפות שלנו, שלא יהיו שינויים בתנועת הכוחות. בלילה יצאנו לסיורים בכפרים המצריים, על מנת לזהות תנועות חריגות.

באחד מסיורי הלילה נתקלנו בחולית חיילים מצריים, והתפתח קרב שבו ניצחנו. המשכנו בסיור לאחר ההיתקלות, ואז אחד החיילים המצריים ששכב בצד, ירה צרור ארוך, והרג את סמל המחלקה שלנו. בתגובה מהירה השבנו אש והרגנו אותו.

חזרנו חזרה למוצב עצובים וכואבים, אבל זה לא שבר אותנו, והמשכנו לבצע את המשימות שהוטלו עלינו.

הזווית האישית

אלון: הייתי רוצה לאחל לסבא שלי שלא יעבור משהו כזה שוב.