מאגר סיפורי מורשת

השם המקורי שלי הוא פיבי, על שמה של אחותי שנפטרה טרם לידתי. נולדתי בשנת 1936 במרקש במרוקו. הייתי בת הזקונים במשפחה עם  שישה ילדים. במרוקו למדתי בבית הספר אליאנס ובשנת 1950, בגיל 14, עליתי לארץ ישראל עם אחותי הגדולה. מיד עם הגעתי לארץ קיבלתי את השם העברי אילנה. בארץ העבירו אותי לקיבוץ עין גב, שם חייתי עד גיל 18 ואז עברתי לירושלים לגור עם אחותי.

זו הייתה חוויה שאי אפשר היה לשכוח. הכול התחיל בכ"ט בנובמבר בעת ההצבעה באו"ם על הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל. באותו הערב הייתה שמחה גדולה בבית ובשכונה, אנשים יצאו לחגוג. אבי אמר שעכשיו יש לנו הזדמנות לחזור לירושלים לארץ אבותינו. זמן קצר לאחר ההכרזה שמענו שמתקיימים קרבות ואנחנו היינו מאוד מודאגים. ביום ההכרזה על קום המדינה בשנת 1948, הייתי במרוקו בבית הספר, וכבר אז אחותי הגדולה החלה לתכנן את עלייתה לארץ. אבי היה חולה ולכן אמי לא שקלה בכלל את הנושא. סבא שמעון, בעלי, שעדיין לא הכרתי אותו, עלה לארץ בקיץ 1948 וכבר בהיותו בן 16, הצטרף ללחימה ונפצע מרסיס קליע בלחי שמאל.

כילדה קטנה במרוקו שמעתי הרבה סיפורים על ארץ ישראל ומאוד רציתי להגיע לשם, אבל מאחר ואבי היה חולה לא חלמתי שניסע. אחותי הגדולה, רחל, שהייתה נשואה עלתה לארץ לקראת סוף שנת 1948 עם בעלה. לאחר כשנתיים בשנת 1950, בעלה של אחותי רצה להביא את הוריו לישראל ולכן הוא ואחותי שבו למרוקו. באותה שנה 1950, אבי נפטר. מאחר והוריו של בעלה של אחותי היו מבוגרים, דרשו שיצטרף אליהם מישהו בוגר שיגור איתם. הפתרון שאחותי הציעה לבעיה זו, היה לצרף אותי אליהם. אני ואמי לא ידענו מהתוכנית. אחותי סיפרה לאמי שהיא רוצה לקחת אותי לטיול. לי, אחותי סיפרה  שאנחנו נוסעים לבקר בארץ ישראל, שהיא ארץ  זבת חלב ודבש. היא שכנעה אותי שאני אוכל לשתות שם חלב חופשי, ויש שם הרבה ממתקים מדבש. אני מאוד התרגשתי לקראת הטיול, אבל לא ידעתי שלא אחזור.  כדי שאוכל להיות אחראית על ההורים של בעלה, הייתי צריכה להיות בת 18. אבל אני הייתי רק בת 14 ולכן כדי שאראה בוגרת יותר אחותי לקחה אותי להסתפר. היה לי שיער ארוך רך ועדין, ותמיד אספתי אותו בצמה כדי שלא יתלכלך. הצמה הארוכה הפכה לתספורת קצרה ואופנתית. אני חשבתי שהתספורת היא לכבוד הטיול.

הגענו לישראל דרך צרפת, שטנו באנייה ממרוקו לצרפת, ומצרפת לישראל. כשהגענו לארץ, פקידי הרישום שאלו אותי לשמי. כאשר עניתי פיבי, הם שאלו מזה השם הזה? פיבי? ביפי? זה נשמע להם מוזר. הם אמרו שזה לא שם יהודי ולכן הם החליטו ששמי ירשם כאילנה.

כשהגעתי לישראל, אחותי עברה לגור עם בעלה באשקלון ואני נשלחתי לקיבוץ עין גב. כשהגעתי לקיבוץ, לא ידעתי עברית. אבל כולם סביבי דיברו רק עברית, ובהדרגה  למדתי את השפה. מהר מאוד הבנתי שאני לא אחזור לאמי במרוקו, אבל מאוד אהבתי את החיים בקיבוץ. התחברתי לילדים, אהבתי את סגנון החיים, ומאוד נהניתי. בקיבוץ גרתי בבית הילדים, שהוא היה משותף לילדים רבים. היינו אוכלים כולנו בחדר האוכל, ולומדים באותה הכיתה. לאחר שסיימתי את התיכון  עברתי לגור בירושלים עם אחותי, שבינתיים התגרשה וקנתה בית במושבה הגרמנית. אני הלכתי ללמוד בבית ספר לאחיות. החלק הכי קשה שלי היה המרחק מאמי, והגעגועים למשפחה. היה קשה מאוד לשמור על קשר והדרך היחידה הייתה באמצעות מכתבים וגלויות.

הזוית האישית

 תמר: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא שלי למדתי דברים חדשים שלא הייתי מגלה לולא העבודה הזאת. אני מרגישה שעכשיו אני מכירה את סבתא שלי יותר טוב והיא מכירה אותי. זו הייתה חוויה טובה ומהנה נהניתי מכל רגע איתה. אילנה: העבודה הזאת מאוד שמחה אותי מכוון שזה טוב שהנכדים מכירים את הסבתות והסבים שלהם. היה לי כיף ההתעניינות, והתקרבנו מאוד. החלק הכי חשוב היה לי כיף לחלוק את סיפורי ולבלות טיפה זמן עם הנכדה שלי.