מאגר סיפורי מורשת

שמי אברהם קדושי, אני יליד איראן. אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם נכדי, רום.

עליתי לישראל בתחילת שנות החמישים. הקליטה שלנו היה במרכז קליטה בחיפה שנקרא "שער העליה" ליד טירת הכרמל כיום.

שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס", בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה (ויקיפדיה).

לאחר כחודש ב"שער עלייה" העבירו אותנו לאשקלון (בימים ההם נקרא "מגדל גת"). חיינו במעברה כשלוש שנים. בתחילה גרנו באוהלים ולאחר מכן בצריפים. זכור לי מימי הילדות במעברה כעולים – לא הכרנו את הפרי "סברס". לימים נודע לנו שניתן לאכול את הפרי המתוק. כילדים לא היינו מודעים לקוצים שעל הפרי. וכך קטפנו בידיים גלויות סברסים קילפנו ואכלנו. רק לאחר מכן התברר שכל הגוף מלא בקוצים. מחזה מאוד לא נעים לילד בן שבע. זה לקח ימים עד שנפטרנו מהקוצים והיו סימנים שנשארו על הגוף..

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבי"ס אלחריזי התשפ"ב, 2022, בהנחיית המורה המובילה אתי מונוביץ'.