מאגר סיפורי מורשת

שמי ישי לברן, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי ומץעד את סבא שלי.

לסבא שלי קוראים שמוליק לברן. הוא נולד בי"ח אלול בתל-אביב לרבקה וראובן שעלו מפולין. סבא סיפר לי על שנ אירועים מיוחדים מחייו, אחד מתנועת הנוער והשני מתקופת הצבא.

כשסבא שלי היה בכיתה י, הוא הצטרף למסע סוכות של בני עקיבא. באמצע המסע אחד השלטים של המסלול נפל והשבט שלו איבד את הדרך. בהמשך היום נגמרו להם המים, אז הם שתו את החומץ מפחית השימורים של החמוצים. הם שלחו קבוצות להביא עזרה ובדרך אחד האנשים נאבד. כשהעזרה הגיעה גילו שהאיש שאבד מת!

מאוחר יותר סבא גם היה במלחמת לבנון. הוא נהג בטנק והם נתקעו באמצע הדרך. הם נלחמו שם והמפקד, שלא היה דתי, לבש תפילין וסבא העביר מסר – שבכל אדם יש את היהדות שבו.

סבא וסבתא שלי הכירו כשהחניכה של סבתא שלי מבנות עקיבא החליטה שהם מתאימים. במסיבת חנוכה שסבתא שלי ארגנה הילדה אמרה לסבא שלי לחכות בחוץ ושהיא מביאה לו סופגנייה. אז היא אמרה לסבתא שלי שסבא שלי מחכה שהיא תביא לו סופגנייה וכך הם הכירו.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

יש לנו מטבעות כהן שסבא רבא שלי פדה בהן ועוברות מדור לדור.

הסבר על מטבעות כהן: פדיון הבן (או פדיון בכורות) היא מצוות עשה מהתורה המחייבת כל אב מישראל לפדות את בנו הבכור מחזקת הכהן. הבן שייך להקדש עם היוולדו בשל מצוות קידוש בכורות ולכן יש לפדותו. החיוב לפדות חל מגיל 30 יום אך ניתן לקיימו גם אחרי כן, וניתן למסור התשלום לפני כן ולהכריז שהפדיון תקף מגיל 30 יום. הפדיון הוא אחת מעשרים וארבע מתנות כהונה שבהן זכו אהרן ובניו הכהנים. התינוק נפדה מהכהן על ידי תשלום חמישה סלעים, שהם חמישה מטבעות כסף טהור, או חפץ השווה לסכום זה. (ויקיפדיה)

אנחנו עם המטבעות 

הזוית האישית

ישי: למדתי הרבה דברים על עברו של סבי ונהניתי מאוד לשמוע איך היו הדברים פעם.