מאגר סיפורי מורשת

שמי הילה, אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי השנה בבית ספרי  יחד עם סבתא שלי, רותי מועלם. אני ממליצה מאוד לכל התלמידים להצטרף לתוכנית המעניינת הזאת בה למדתי המון דברים חדשים מסיפוריה של סבתי.

סבתא רותי מספרת

אבא שלי בחר לי את השם רותי, על שם אימא שלו שנפטרה בגיל צעיר והוא מאוד אהב אותה. אבא שלי עלה לארץ כמעפיל לפני קום המדינה. מעפילים היו יהודים שעלו לארץ ישראל לפני קום המדינה בכניסה בלתי חוקית לישראל בתקופה בה שלטו בה הבריטים.

אבא שלי נולד בטריפולי שבלוב וגם אימא שלי נולדה שם.

אבא שלי עלה בשנת 1947, כמעפיל ואז הוא התגייס ל"הגנה" והגן על יישובים. לאחר מכן עבר מ"ההגנה" ל"פלמ"ח", כחייל הוא לקח חלק ונלחם בקרבות השחרור על ירושלים.

אימא שלי עלתה לארץ יחד עם אחותה בשנת 1949, הן עלו מהעיר טריפולי שבלוב. אמי סיפרה, שהדרך לארץ הייתה קשה. היא הפליגה באונייה פשוטה ורעועה, כשהים היה סוער מאוד … אימא שלי הגיעה למחנה אוהלים בבית ליד, למעברה בבית ליד, קראו מעברת שבות עם. החיים  במעברה היו קשים מאוד, ימי החורף היו קשים במיוחד, ירד שלג והאוהל נפל עליהם. סיפורי החיים במעברה הם סיפורים רבים של ימים קשים שעברו על המשפחה בעלייתם לארץ.

ההורים התחתנו בשנת 1951 וקנו צריף במעברה ברמת גן. המעברה הייתה יישוב קליטה.

נולדתי בשנת 1955, בת שלישית אחרי שני בנים שהם אחי הגדולים.

גדלתי במעברה עד גיל חמש, אני זוכרת תמונות זיכרון מהמעברה … זוכרת את עלי הגפן שקישטו את כניסת הצריף, אני זוכרת צריפי עץ. במרכז המעברה היה גן שעשועים ענק עם שתי נדנדות. שיחקנו במשחקי רחוב למשל: קלאס, תופסת, מחניים.

בגיל חמש עברנו לדירה מרווחת  ברמת גן ואז הלכתי לגן הילדים. ילדים התחילו ללכת לגן בגיל חמש ולא לפני זה. אהבתי מאוד את גן ילדים ואת בית ספר. הייתי תלמידה טובה מאוד… מאוד אהבתי ללמוד והחלום שלי היה להיות מורה. אהבתי מאוד את המורים והם עודדו אותי מאוד ללמוד. אני זוכרת חוויות מאוד נעימות בבית הספר היסודי, החגיגות, חגגנו כל חג ומועד, הייתה למידה והתייחסות לכל חג ומועד. הטיולים היו מאוד כיפים, כי זאת הייתה ההזדמנות היחידה שלנו להכיר את הארץ, אז לא נסענו לטיולים עם ההורים, לא הייתה אפשרות כזו ולא היו מכוניות פרטיות לאנשים.

בילדותי לא הייתה טלוויזיה, לא היה מחשב, מסך ראינו רק כשהלכנו לראות סרט בבית הקולנוע… ולכן כל המשחקים היו בבית, אבל בעיקר בחוץ. בקושי היו מכוניות פרטיות ולכן המשחקים בחוץ היה במקום בטוח.

בתקופת הבגרות למדתי בבית ספר תיכון של "סמינר הקיבוצים" והייתה תקופה נעימה. בסוף התיכון החלטתי להמשיך ללמוד בסמינר ולכן דחיתי את השירות הצבאי בגלל הלימודים. הלימודים בסמינר היו מאוד מהנים הגשמתי את החלום להיות מורה, ומאז אני מלמדת עד היום.

את סבא שלך הכרתי לפני הגיוס לצבא, בסוף הלימודים בסמינר. סבא שלך היה אח של השכן שלי. אני עשיתי בייביסיטר לילדים של אח של סבא שלך וככה נפגשנו, אבל אז התגייסתי לצבא. אני זוכרת שהטירונות הייתה ממש קשה לי, האימונים, המסדרים והשינה באוהלים לא היו קלים. אבל לבסוף שובצתי בכיתת לימוד מיוחדת כי למדתי חינוך מיוחד.

סיפור ילדות

בילדותי אהבתי מאוד לבקר בבית סבי וסבתי, הם גרו ביישוב קטן במרכז הארץ, היה להם בית קטן עם חצר גדולה מאוד.

בחופשות הקיץ היינו נפגשים כל הנכדים אצל סבתא וסבא. היו להם המון תרנגולים בחצר שאותם האכלנו. בכניסה לבית היה עץ תאנים, אהבתי את הפרי, והיום זהו הפרי האהוב עליי ביותר. סבתא שלי עלתה לארץ מטריפולי שבלוב ולא הצליחה ללמוד את השפה העברית, לכן הייתי חייבת ללמוד לדבר איתה ובזכותה אני יודעת לדבר קצת ערבית, אבל אני מבינה את כל השפה.

מקצוע ועיסוק

אני מלמדת המון שנים, מאז שסיימתי את הלימודים בסמינר.

בצבא הייתי מורה חיילת ולאחר שהשתחררתי, נולדה בתי הבכורה גלי אימא שלך. כשגלי הייתה בת שנה התחלתי לעבוד בבית ספר לחינוך מיוחד. אהבתי את העבודה, את התלמידים ואת בית הספר. לימדתי 20 שנה ואחר כך הדרכתי מורים בתקשורת. אחרי כמה שנים ניהלתי את בית הספר, נהניתי מניהול בית הספר, כי בתפקיד מנהלת יש יותר יכולת להשפיע על הסביבה.

בצעירותי כמורה

גם היום אחרי שפרשתי לגמלאות, אני פוגשת ילדים מלמדת ומקדמת אותם. לפגוש תלמידים צעירים ולראות איך הם מצליחים ומתקדמים זוהי הנאה וסיפוק רב.

הזוית האישית

סבתא רותי: המפגשים היו מלאי עניין. הילה מאוד התעיינה בסיפורי העבר שלי ורצתה לדעת עוד. היה מאוד מעניין לפגוש את קבוצת הסבים וסבתות. האווירה הייתה נהדרת, הסיפורים היו מרתקים ולמדנו הרבה מכל חברי הקבוצה.

הילה: מאוד נהניתי ללמוד דברים חדשים על סבתא ועל המשפחה ובעיקר על אימא שלי. חיכיתי בקוצר רוח למפגשים ביננו. הקבוצה הייתה מעניינת מאוד ובעיקר הסיפורים על היסטוריה של סבים וסבתות. אני ממליצה לילדים אחרים להשתתף בתוכנית זו ובעיקר כי היא מחזקת את הקשר הרב דורי.