מאגר סיפורי מורשת

1970 – תחילת עשור – ואני אילנה ברזלי בת 20. סופה של מלחמת ההתשה שנמשכה כשלוש שנים ושמונה חודשים, במהלכה אני משרתת כחיילת בחיל האויר, מזהה במכ"מ מטוסי אוייב שחודרים למרחב האווירי של ישראל. חברי דאז הרי הוא סבא גיורא, הוא כבר לומד רפואה בבולוניה שבאיטליה.

בספטמבר 1971 אנו זורעים את זרעי העתיד להמשך שושלת אלמגור, כי סבא גיורא ואני נישאים בחתונה קטנה וצנועה, ושמים פעמינו לאיטליה הרחוקה להשלים שנה שלישית של לימודי רפואה. בתום שנה זו חזרנו ארצה כשאני נושאת ברחמי את ילדנו הבכור, שנולד בינואר בשנת 1973. קראנו לו גיא: גי (ורא ) א (ילנה ), היינו צעירים מבולבלים ובעיקר מ א ו ש ר י ם.

אבל אז כשגיא בן 9 חודשים, בחודש אוקטובר שנת 1973 ביום כיפור, פורצת "מלחמת יום הכיפורים" מלחמה ארורה הגובה מחיר דמים עצום. חיילים רבים לא חזרו משדה הקרב ורבים חזרו פגועים בגוף ובנפש. סבא גיורא מגוייס ואני מנסה להתגבר על הדאגה לחייל בחזית מצד אחד, ומנגד לספק את צרכיו של ילדי הקט והאהוב ולהעניק לו שקט ושלווה. אני נשמעת לאזעקות המהדהות בשכונה שבחיפה, יורדת למקלט כשגיא בזרועותיי, ורק מייחלת שהמלחמה תסתיים.

בתום המלחמה ועוד ארבעה חודשים לאחר מכן עד ש סבא חוזר מהצבא וממשיך בלימודיו. אני מתחילה את לימודיי בחוג ללשון ובחוג לחינוך והוראה באוניברסיטת חיפה. במהלך שנת הלימודים הראשונה, בינוארשנת  1976 מגיח לעולם אח לגיא, שלימים יהיה אבא לבן, ניר ודודו.

זוג+שני ילדים: אנחנו מ ש פ ח ה. דור שלישי לילידי הארץ- דור המשך לסבא יעקב ולסבתא יעל (בעלי בית החולים "אלישע" בחיפה), ולסבא מנחם (נהג ומדריך טיולים ב"אגד") ולסבתא חנה שעסקה בחינוך הגיל הרך.

מסלול לימודי הרפואה של סבא היה ארוך ותובעני, ובסופו של המסע סבא מתמנה להיות, בין השאר, רופא בקיבוץ. בשנת 1978 ביצענו מעבר מן העיר אל הקיבוץ: המשפחה עוברת לגור בקיבוץ דליה בחלק הדרומי של העמק. הבנים נהנים מהמרחבים הסובבים את הקיבוץ, מהשדות, משבילי האופניים המובילים אל היער, מהאורווה, הדיר והרפת – ילדות מופלאה.

עם תום תפקידו של סבא בקיבוץ עוברים מהקיבוץ למושב המושב הוותיק והראשון בארץ – מושב נהלל. כולנו מתחברים חזק חזק לקסמו של עמק יזרעאל על הנופים המדהימים, אנשי העבודה והחקלאות, אלה בעלי החזון, החברים מהמושבים והקיבוצים בסביבה וחיי התרבות העשירים. גיא מתבלט ביכולותיו בשליטה בכלי תחבורה: אופניים, אופנועים אופנועי ים וטרקטורונים, לא מפתיע, אם כן, שהוא הנחיל לבן את האהבה לכלי הרכב המוטורים והיה לו למקור השראה.

סבתא ונכד – מה הסיפור שלנו?

בן אלמגור (הנכד) : אני דור רביעי לילידי הארץ, נושא בתואר אלוף הארץ במוטוקרוס זו השנה השלישית ברציפות, ומתאמן בחו"ל כדי לעמוד באתגרים נוספים, כמו אליפות אירופה. ואני סבתא אילנה כבר כמעט בת 70. בעשור שבחרתי כעשור משמעותי בחיי הוא העשור שבו הפכתי מנערה לחיילת, לאימא, לחלק ממשפחה גרעינית חדשה, העשור שבו התחלנו קריירה, העשור שחוינובו  גם מלחמות אבל גם הנאות כמו טיולים ונסיעות ברחבי הארץ. התנסינו בחיים ברוב צורות ההתיישבות כמו בעיר בקיבוץ ובמושב. ביחד עם סבא הקמנו משפחה נפלאה עם ארבעה ילדים, בנים ובנות, ושבעה נכדים המסבים לנו שמחה ואושר.

הזוית האישית

בן: מהסיפור למדתי על העשור המשמעותי בחייה של סבתא שהפכה מנערה לאימא. עניין אותי שבעשור אחד סבא וסבתא עברו מהעיר לקיבוץ ולמושב והתנסו בצורות היתיישבות שונות.