מאגר סיפורי מורשת

שמי ציונה צ'רני, נולדתי באיראן (בעיר כרמאנשאה) בשנת 1949 תחת השם מאי. עליתי לארץ בשנת 1951 עם משפחתי: הוריי ואחותי הבכורה בשם סוריאה. הגענו בעלייה בלתי לגאלית, במסגרת מבצע "עזרא ונחמיה", מחופשים לעיראקים. הוריי השאירו את "סיר הבשר" באיראן והגיעו מטעמי ציונות לשמה לארץ הקודש.

הילדות במעברה

מיד עם הקליטה בארץ במשרדי הסוכנות היהודית, נדרשנו לעברת את שמות הילדות: "סוריאה" הפכה לשרה ו"מאי" הפכה לציונית (ציונה). חבלי הקליטה היו קשים, התחלנו מבראשית. גרנו באוהל בד פרוש עם יתדות מסביב ועמוד אמצעי בחלל האוהל במזג אוויר קיצוני ובתנאים קשים. לא פעם האוהל מט ליפול ברוחות סוערות ובקיץ הגיעו לביקור חרקים למיניהם, האזור היה ברובו שדות לא מעובדים. לא היה חיבור לחשמל, ללא מים זורמים. שירותים היו בתא סגור בנוי מעץ ובתוכו בור ספיגה שהיה מרוחק מאזור המגורים. פעם אחת חברתי, מרגלית, נפלה לתא השופכין ואני זוכרת שקראתי לעזרה, מכבי האש הצליחו למשות את מרגלית מהרפש.

את פחי הנפט (ג'ריקן) לחימום רכשנו מעגלון. את גושי הקרח (במקום מקרר) רכשנו מעגלון במידות של בלוק שלם/חצי בלוק. הוריי עבדו בכל עבודות דחק לפרנסתם, אבי בסלילת כבישים, ואמי כובסת, מבשלת ומנקה בתים. לאחר שנתיים עברנו לצריף עם מיטות ברזל. לאחר ארבע שנים קשות עברנו לדיור "לוקסוס" – לבית מבנה מגורים מ"בלוקים" בשכונת נווה ישראל בהרצליה.

עם אחותי סוריאה ושני האחים שנולדו בארץ

השכנים הגיעו מכל תפוצות העולם: תימן, פולין, רומניה, לוב, עירק, פרס ,הונגריה ועוד. היו ביניהן משפחות משכילות ואמידות וגם משפחות קשות יום. הייתה לי ילדות שמחה ומאושרת, מוקפת חברות מכל העדות. שיחקנו בקלאס, חמש אבנים, גוגואים, שיחקנו בכדור עשוי מבד דחוס, שוטרים וגנבים, חמור ארוך, משיכת חבל, אלתרנו קו טלפון ועוד. למדתי מהם אורחות חיים תבשילים, שירים ועוד. חגגנו אירועים משותפים: חגים, מסיבות, ימי הולדת וכו'. זכור לי במיוחד מנהג בחג השבועות, אנשי השכונה יצאו עם דליי מים ושפכו זה על זה. בחג פורים הייתה מסורת של משלוח מנות לשכנים. היו אלו ימים של שמחת עולים ושכנות טובה, שותפות גורל ותמיכה.

לכשהתבגרתי סיימתי את לימודיי התיכוניים ושירתי בצבא בהנדסה קרבית במחנה "אדוריים" בין השנים 1968-1969. עבורי זה היה בית ספר לחיים. חיילים/ת מתחברים מכל קצווי הארץ והופכים למשפחה. לאחר לימודיי (בתחום הבנייה ועיצוב פנים) התחתנתי עם ישראל צ'רני (חברי לשכונה), יליד אסטוניה, בן לפליטי השואה מפולין. נולדו לנו ארבעה בנים ושלושה נכדים. טליה היא נכדתי הבכורה מבני הבכור –בנימין.

הסיפור המלא של סבתא ציונה – קובץ המקור

הזוית האישית

סבתא ציונה: זכיתי להשתתף בתכנית 'הקשר הרב דורי בהובלתה של המורה המקצועית קלאודיה רונן (בית ספר קריית יערים רמה"ש), שהעבירה לנו את המפגשים באופן מופלא באמצעות סיפורים אישיים ותכנים מעניינים ומרתקים. ניתן לומר שהחוט המקשר בין כל משתתפי הקבוצה: אהבת הארץ והכמיהה לשוב לארץ האבות. במפגשים הייתה לי הזדמנות נהדרת לשתף את נכדתי בסיפור חיי ונחשפנו אל סיפור חיי וחיי המשתתפים בקבוצה והעברת ערכים לדור הצעיר. טליה למדה מחברי הקבוצה מהו רצף הדורות בו גדלנו ומהו ערך העבר (מי שלא יודע על עברו, איך ידע את עתידו ….). שוחחנו על הגשמת החלום הציוני במדינה ועד כמה עלינו לשמור עליה ולהנחיל עתיד דמוקרטי ומאוחד – כי אחים אנו !!!