מאגר סיפורי מורשת

אנו, נועה קליין, עדי דביר ונועה פירזיאן תלמידות כיתה ה1 בבית הספר נגבה בראשן לציון. משתתפות השנה בתוכנית הקשר הרב דורי. אנו מתעדות את הסיפור של: צילה קליין – סבתא של נועה קליין.

צילה קליין – הסבתא של נועה מספרת

בית הורי

שמי, צילה קליין נולדתי בגרמניה בעיר רגנסבורג בשנת 1948. בשנת 1949 עליתי עם הורי לארץ ישראל גרנו בתל אביב בשכונת שפירא. שכונת שפירא היתה שכונה שגרו בה יהודים מכל ארצות תבל: מפרס, מבוכרה, מפולנייה ומרומניה. לא כולם ידעו את השפה העברית אבל לאט לאט למדו והתחילו להתיידד עם השכנים.

אנחנו גדלנו בבית שדיברו בו יידיש. בבית גרו סבא וסבתא שלי אח של אימא שלי אני וההורים שלי, מאוחר יותר נולד אחי.

שמות הורי: ישראל ומלכה ולאחי קוראים שמואל. הוריי, מלכה וישראל, נולדו בפולין, בזמן מלחמת העולם השנייה היו בגטו לודג'. הם הכירו בגרמניה לאחר המלחמה. אבי ישראל איבד אישה ושלושה ילדים אבי היה אדם חרוץ ומעולם לא סיפר על מה שעבר עליו בשואה.

גרנו בשכונת שפירא שמונה שנים ועברנו לגבעת שמואל לבית שגרנו בו רק המשפחה אימא אבא אחי ואני.

החתונה של הורי מלכה וישראל בגרמניה בעיר רגנסבורג שם נולדתי

הבית של סבא וסבתא מלודג׳ פולין. עלו לישראל בשנת 1949

עלייה לארץ ישראל

בשנת 1949 עלינו כל המשפחה לארץ ישראל, באונייה שקראו לה עצמאות. הגענו למעברה בחיפה שקראו לה "שער העלייה" ומשם עברנו לדרום תל אביב לשכונת שפירא.

ילדות

כשגרתי בשכונת שפירא הייתי בגן דתי ומאוחר יותר כיתה א' וב' למדתי בבית ספר "שורשים" שגם הוא בית ספר דתי. עד היום נמצא בית ספר זה בשכונת שפירא, שם גם נולד אחי שמואל. בכיתה ג' למדתי בגבעת שמואל בבית ספר חילוני. מאוחר יותר הלכתי לתנועת נוער השומר הצעיר. תקופת הנעורים הייתה תקופה יפה.

גבעת שמואל הייתה אז מקום קטן היום היא עיר.

עד כיתה ח' למדתי בגבעת שמואל ואת התיכון למדתי בתל אביב בגלל שבגבעת שמואל היה רק בית ספר עממי. הייתי בתחנת השומר הצעיר עד גיוסי לצבא.

גדלתי בבית של ניצולי שואה שלא דיברו ולא סיפרו על מה שעבר עליהם, החיים שלהם לא היו קלים הזיכרונות הכבדים וקשיי הקליטה. בכוח הרצון ובכוח ההישרדות החזק הצליחו להקים משפחה לתפארת, בנו בית חם ואוהב לא רק לנו הילדים שלהם אלא לכל בני המשפחה החברים והמכרים.

שמות הורי

שם אבי ישראל בלברמן שם אמי מלכה קושמירק בלברמן. אבא שלי ישראל איבד בשואה משפחה אישה ושלושה ילדים.

עץ משפחה

חברי ילדות

עדיין אני בקשר עם כמה חברים מהעבר היינו מבלים יחד בחצרות של הבתים, מבקרים בבתים אחד של השני. שיחקנו הרבה בחוץ בקלאס, תופסת ומשחקי כדור. בגבעת שמואל המקום שגרתי בו היה רק בית קולנוע אחד ומפעם לפעם היינו הולכים גם לסרט. היינו יוצאים לטיולים שנתיים בבית ספר עם משאית שהייתה אוספת אותנו מבית הספר.

טיולים ופנאי

הדבר המרכזי בחיים החברתיים היתה תנועת הנוער "השומר הצעיר". טיילנו בכל רחבי הארץ והיינו גם נוסעים לקיבוצים והיינו עוזרים בחקלאות. עם המשפחה טיילנו הרבה בתל אביב כי היו לנו שם סבא וסבתא. אחת החוויות הזכורות לי שנסענו לאילת.

בתנועת השומר הצעיר אני בת 17 בקיבוץ נירים במחנה קיץ

חגים וחגיגות

את החגים היינו חוגגים עם כל המשפחה, עם סבא וסבתא והדודים.

בחג סוכות אבא שלי היה בונה סוכה גדולה בחצר ושם היינו חוגגים את כל החג. בחג הפסח היינו חוגגים את ליל הסדר אצל סבא וסבתא בתל אביב ולסבתא היה מנהג שכאשר פתחו את הדלת היתה מונחת על הרצפה חבילות שוקולד לכל הילדים. הרבה שנים היינו בטוחים שאליהו הנביא היה מביא לנו שוקולד.

1958 ליל סדר בתא בשכונת שפירא. סבא צבי קושמירק עם הכובע, סבתא אלה עם הכוס

ליד סבא דודה שולה והורי מלכה וישראל בלברמן מחכים לאליהו הנביא שיביא את השוקולד

את הבת מצווה שלי חגגנו במועדון עם כל חברי הכיתה ומשפחתי הקרובה. לאחי חגגו את בר המצווה באולם ובבית הכנסת.

זיכרונות משנות ה-20

בשנות ה- 20 עבדתי בבית ספר קרול בפתח תקווה. בזמני הפנוי אהבתי ועד היום אני אוהבת ללכת להצגות ולהיפגש עם חברים. במשך 15 שנים התנדבתי בעמותת ער"ן ומאוחר יותר עזרתי לילדים עם קשיים לימודיים וחברתיים.

ההגעה לארץ

בשנת 1949 הגענו לתל אביב לשכונת שפירא, להורים שלי לקח זמן להתרגל לחיים החדשים אחרי תקופה כל כך קשה בשואה. גרנו בשני חדרים – אני, אחי וההורים שלי בחדר אחד ובחדר השני גרו סבתא וסבא שלי ודוד שלי. במשך הזמן המשפחה נקלטה בצורה טובה בארץ.

החיים בארץ ישראל

האירוע המשמעותי ביותר שקרה לנו במשפחה היא פציעתו של אחי בלבנון. אחי נפצע קשה מאוד, אבל למזלנו יצא מזה. היום הוא חבר קיבוץ בניר יצחק והקים משפחה לתפארת.

סבתא צילה מספרת על הספר הביוגרפי של אחיה שמואל בלברמן, שנפצע קשה בלבנון והניצחון שיש לו היום שלושה ילדים ושמונה נכדים.

קישור לסרטון בו צילה מספרת על אחיה

סיפור אהבה ומשפחה

את בן זוגי יוסי קליין, הכרתי בזמן שירותי הצבאי במסיבה אצל חברתי. יוסי בא מבית שגם עברו את השואה בטרנסילבניה. הוריו היו שנים רבות שותפים במזנון בהיכל התרבות בתל אביב והיו אנשים מאוד מיוחדים. שתי המשפחות גם שלי וגם שלו התאחדו למשפחה אחת ויחד בילינו את כל החגים והחופשות. לצערי, יוסי נפטר לפני 12 שנה ממחלה קשה אבל נשארה לי משפחה חמה ואוהבת.

הורי בעלי יוסי קליין: זהבה ואריה והאח אורי עלו לישראל מרומניה בשנת 1956

 ברית מילה של ערן בן הזקונים, סבי סבתי דודים וסבתא וההורים של יוסי

בכפר סבא, עם הנכדים, נוי, הדר, עמית, עידו ונועה 

עמית הנכד חוגג בר מצווה בכותל בירושלים 2020 – זה הניצחון הכי גדול שלנו -הנכדים שלנו!

בפעילות במהלך תוכנית הקשר הרב דורי – צילה מלמדת את המשחק "ארץ – עיר"

הזוית האישית

סבתא צילה: זאת היתה זכות גדולה להשתתף בתוכנית הקשר הרב דורי. המורה שרון הצליחה לגרום לילדים להתעניין בנושא, לשאול שאלות ולספר על הבית שלהם. האווירה היתה מאוד נעימה וחזרתי להיזכר בחברי משפחה שלצערי כבר אינם איתנו היום. תודה ענקית לבית הספר ולשרון המקסימה.

הנכדה נועה קליין – למדתי מסבתא שלי שאח שלה נפצע קשה, שפגע בו כדור מאקדח והוא היה בבית חולים והוא ניצל למרבה המזל.

עדי: למדתי מצילה שההורים שלה היו בשואה וצילה הייתה בתנועת הנוער והיא גדלה בשכונת שפירא.

נועה פ.: למדתי מצילה על חייה. היא סיפרה לנו שהדלת של הוריה הייתה פתוחה לכל מי שרצה להכנס או לאכול וזה ממש הרשים אותי.