מאגר סיפורי מורשת

שמי אילון רוזנברג, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי השנה יחד עם סבא וסבתא שלי: סבי עמי וסבתי צביה וולנסקי ויחד תיעדתי את סיפוריהם.

סבא עמי מספר על השירות בהר הצופים 1967

הר הצופים היה מובלעת ישראלי בתוך ירדן משנת 1948 (מלחמת העצמאות) עד שנת 1967 (מלחמת ששת הימים). עלינו בחודש פברואר 1967, כחיילים המחופשים לשוטרים בתוך אוטובוס משוריין ללא חלונות. רק לנהג היה חריץ קטן לראות את הדרך.לאוטובוס הזה עלו שני חיילים ירדנים כדי להשגיח עלינו בזמן הנסיעה, שלא נסתכל החוצה. אני ועוד חבר שלי התבקשנו לשמור על החייל הירדני שלא יכניס את המחסנית עם הכדורים לנשק. כשהגענו למעלה פשטנו את בגדי השוטרים וקיבלנו בגדים רגילים.

 גל-עד ללוחמי יחידה 247

מה עשינו בהר הצופים?

כחבלן השתתפתי סביב הר הצופים פעם בשבוע לבדוק שלא הניחו מוקשים ומטעני חבלה ושלא נשטפו מוקשים ממקומם. בנוסף עסקנו בתצפיות על התנועה של חיילים ירדנים ורשמנו היכן המ יורדים ואת המידע הזה העבירו לצבא. בלילות שמרנו שעות ארוכות וזה היה החלק הכי קשה,אלה היו לילות קרים וארוכים. שמנו עיתונים ושקיות בתוך הנעליים כדי לשמור על רגלינו מהקור העז. בנוסף אסור היה ללכת גלוי על ההר כדי שהירדנים לא יוכלו לצפות בנו.לכן הלכנו בתעלות ומנהרות שנחפרו לצורך כך כדי להסתיר את התנועה שלנו.

פעם בשבוע סיירת מטכ"ל הייתה מגיעה בלילה והביאה נשק וציוד צבאי שאסור היה על פי ההסכם עם הירדנים להחזיק על ההר. אני זוכר לילה אחד שקראו לנו לדחוף עגלה גדולה עם ציוד אך לא ידענו מה נמצא בתוכה. דחפנו את העגלה אל פתח מסתור בהר, מערה החצובה בסלע, וכשנפתחה הדלת של המחבוא ראיתי במחבוא תותחים ללא רתע וציוד אחר שאסור היה על פי ההסכם עם הירדנים להחזיק.

בהר הייתה משמעת צבאית קשה.כך למשל, השמירה בלילות על ההר הייתה ממושכת מאוד ובקור הירושלמי הנודע, וחייבה ערנות לכל רעש או לכל תנועה חשודה. הקצינים היו מגיעים לבדיקה לוודא שאנחנו ערנים וממלאים במדויק אחר הפקודות. חיילים נשפטו על כל עבירה קלה וחלק אף נשלח לכלא צבאי לאחר שירדנו מההר. במקרה אחד, היה חייל שהיה כל כך עייף שבכל משמרת שהוא שמר בה הוא הלך עם הרובה ביד כשהוא ישן. התברר שהוא הולך ופועל מתוך שינה. מאחר וזה היה מצב מסוכן הן לחייל והן לסביבתו הוחלט להוריד אותו מהר הצופים באמצעות רכב של האו"ם, עניין שעשו רק במקרים חריגים וקיצוניים.

חודש לאחר מכן אחרי שירדתי מההר פרצה מלחמת ששת הימים והר הצופים שוחרר. קיום פועלת בו האוניברסיטה העברית בה לימד הסבא השני של אילון (פרופסור שלום רוזנברג).שבועות אחדים אחרי המלחמה באנו לביקור בהר הצופים בכל העמדות,מקומות המסתור בהם שירתנו על ההר.

כשסבתא נותרה לבדה להגן על המדינה

סבא עמי מספר, סיפור על סבתא:

בשנת 1966 סבתא הייתה חיילת צעירה בהיאחזות הנח"ל כרם-שלום, הצופה על רפיח שבגבול רצועת עזה ומצרים. לילה אחד צוותה סבתא לתורנות שמירה יחד עם חייל בשם מושיקו. העמדה שעמדו בה וממנה צפו אל הגבול הייתה מוקפת בשדה מוקשים כדי למנוע חדירות אל ההיאחזות.

לפתע צלצל טלפון השדה בעמדה, והחייל מושיקו נקרא להצטרף מיד למרדף אחר מחבלים שחטפו טרקטוריסט ממושב מבטחים, שחרש את השדה בסמוך לגבול. מושיקו נענה מיידית לפקודה, והותיר את סבתא לבדה לשמור באחת העמדות החשובות ביותר לביטחון המדינה. לחיילים הוסבר כי יש לפקוח עיניים על כל תנועה חשודה, לצפות אל עבר הגבול מחשש לחדירה של אויב, ולדווח על כל התפתחות חריגה הנראית להם כמסוכנת. סבתא מילאה את הפקודה במסירות ובאחריות. היא עמדה לבדה, בלילה חשוך ומאיים "לנוכח פני אויב".

לאחר כשעה צלצלה סבתא למפקד בטלפון השדה המחובר מהעמדה למפקדה ואמרה: "אני פה לבד, ואתם בוודאי זוכרים שמחבלים עברו את הגבול לא רחוק מכאן. האם עליי להמשיך למלא את תפקידי לבדי?"

התשובה שקיבלה: "החיילת צביה, את מגינה כרגע על המדינה, וביטחון האומה בידייך – הישארי דרוכה במקומך ופקחי עיניים". לאחר שעות אחדות, כאשר החל להאיר היום, הודיעו לחיילת האמיצה כי היא יכולה לסיים את המשמרת שלה ולחזור להיאחזות. אמנם לא כתבו על כך בעיתון, אך דעו,כי אין חיילות רבות שמילאו את תפקידן לבדן, באומץ וללא חת כמו סבתא. ואולי, מי יודע, היא הצילה את המדינה באותו לילה.

(לקוח מתוך ספר שסבא של אילון כתב)

ההזמנה לאירוע של סבא וסבתא – "חוגגים 140"

הזוית האישית

הנכד אילון: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא וסבא. למדתי על השירות של סבתא וסבא בצבא. למדתי את החלקים הרציניים המצחיקים והמענינים. הכי חשוב: הצלחנו לעשות את זה בלי לפשל בגדול (זה כבר קרה בפעילות הזאת) זה הכול ממני.

סבא עמי: עם נכד כזה אפשר להגיע לפסגת העולם. הוא סקרן, שובב, מתעניין בסיטואציות המשעשעות של החיים וההתבוננות המשותפת בחויות של סבא וסבתא הייתה מהנה לכולנו. תמשיכו לחנך ולהצמיח תלמידים נפלאים שכמותו.

סבתא צביה: מצטרפת לכל מילה של סבא. נכד מקסים מלא כרימון, בעל חוש הומור, נהנינו בעבודה המשותפת ונחשפנו, לא לראשונה, לכישוריו חכמתו ידענותו וסקרנותו.