מאגר סיפורי מורשת

שמי מסעודה חזן, נולדתי בשנת 1944 בהרי האטלס שבמרוקו.

במרוקו היה שלטון ערבי, המלך המוסלמי שלט על המדינה באכזריות, יחסו היה בעייתי בעיקר כלפי היהודים. המוסלמים עשו טבח ביהודים ולכן סבתי מסעודה לוי, וסבי עמרם חזן, החליטו לעזוב לישראל לבדם, ללא ההורים. סבי היה בן עשרים ושתיים, וסבתי הייתה בת אחת עשרה, והם היו נשואים בלי ילדים. הם נסעו באוטובוס לקזבלנקה, עיר הבירה, ממקום מגוריהם בכפר במרוקו, שם הם עלו לאונייה לכיוון צרפת, והם שטו באוניה במשך שבעה ימים, עד שלבסוף הגיעו לצרפת. הם חיכו שלושים יום בצרפת, הם חיכו בצריפים עד שלבסוף קראו להם ברמקול: "משפחת חזן" לעלות לאוניה. הם חיכו באוניה שבעה ימים, ואז הם הגיעו לישראל. ברגע שהם הגיעו לישראל הם שמחו, בכו והתרגשו, בגלל שהם תמיד שמעו על ישראל, אבל אף פעם לא היו בה.

האנייה עגנה בחיפה, ומשאיות הובילו אותם לגן יבנה, ושם הם גרו למשך חודש ימים בצריף. כשהם גרו בצריף היה להם צפוף, והמקום הספיק לשני אנשים בלבד. אנשים שעבדו מטעם המדינה הביאו להם אוכל, מים ומיטות במשך שלושים הימים.

לאחר מכן הם עברו למושב ליד ירושלים. סבי עבד כשומר על הגבול עם ירדן, וסבתי נשארה בבית, זאת בגלל שסבתי הייתה בת אחת עשרה, וזה היה מאוד לא מקובל בישראל, שילדה בגיל כזה נשואה, ולכן היא לא יצאה מהבית. סבתי מתחרטת עד היום שהיא לא נשארה לגור בירושלים.

 מאלבומה של סבתא

הם נשארו בירושלים שלוש וחצי שנים ולאחר מכן הם עזבו למעלות. במעלות באותה תקופה לא היה שום דבר, לא מכולת ואפילו לא מרפאה. סבי קנה צריף ומכר שם ירקות. לאחר שנה הם קנו את המכולת שברשותם, עד היום (אח של אבי עובד שם), והם התחילו למכור ירקות, עופות חיים, ולחמים. באותה תקופה לא היה הרבה מה לקנות ולא היה איפה, הוא היה היחידי ולכן סבי הרוויח כסף. אחרי ארבע שנים, דודתי הבכורה נולדה, אסתר, וכיום יש יש להם שמונה ילדים.

בזמן הזה ההורים של סבי וסבתי, האחים והדודים עשו עלייה לישראל. כולם הגיעו למעלות. מאז ועד היום סבתי אינה רוצה לחזור למרוקו, היא רוצה להישאר בישראל, אבל החלום שלה הוא לעשות טיול שורשים עם הנכדים שלה, ולהראות להם את מרוקו, איפה היא גרה, איפה אבא שלה עבד ואת החיים במרוקו, שהיא חוותה.

הזווית האישית

אורי: במהלך המפגשים גיליתי דברים חדשים על סבתא. אני מאחל לסבתא בריאות וחיים טובים.