מאגר סיפורי מורשת

סבתא יפה גלר* נולדה ברטנה, עיירה קטנה שבפולין בשנת 1918.

יפה היא ביתם החמישית של זיסיה ואסתר גלר. היא למדה בבית ספר תרבות ברטנה. בנערותה היתה בתנועת החלוץ הצעיר ואח"כ בתנועת החלוץ הבוגר. משם עברה להכשרה לעליה לארץ לקיבוץ לודג', שבו שהתה 4 שנים. כשחזרה לרטנה להכין מסמכים לעלייה, פרצה המלחמה הרוסית. לכן, נסעה ל"זבלוב" ומשם ל"קובל". שם הסתובבה בקיבוץ שהיה פרוץ ע"י הרוסים, ופגשה בחבר ששכנע אותה לנסוע לוילנה. כך, הגיעה להכשרה בקיבוץ בווילנה. שם הכירה את יצחק אנגלמן*. שניהם עבדו שם בקיבוץ. יפה היתה הטבחית. התפתחה ביניהם אהבה והם התחתנו.

לאחר שנישאו, יצאו יפה ויצחק אנגלמן מהקיבוץ וגרו בדירה בווילנה, כנראה בשכונת "הבתים הזולים" שנבנו ע"י הברון הירש. לאחר שנישאו הגיע אביה, זיסיה גלר, לוילנה לברך את הזוג הצעיר והעניק להם 100 דולר לנישואיהם. הוא חזר לרטנה. יצחק אנגלמן ביקש מיפה אשתו שתיתן לו את החליפה הכי יפה. היא נתנה לו, כי חשבה שברצונו למכור אותה כדי להביא אוכל. אך בדיעבד, התברר שבכסף זה אנגלמן שילם לקצין הגרמני, אנטון שמידט, שיעביר אותו לגטו ביאליסטוק עם קבוצת יהודים, באוטו הצבאי שלו.

יפה גלר נשארה לבד בחודשי הריונה המתקדמים. כדי לא להיות לבד בלידה, בשנת 1942, היא נכנסה לגטו וילנה ובינואר 1942, ילדה שם את התינוקת שלהם, שקראו לה "שחריה". שמה ניתן על- פי הצעתו של מרדכי טננבאום, שהיה מפקד המרד בביאליסטוק ומראשי המחתרות בגיטאות וילנה, ורשה וביאליסטוק. ברצונו היה להציב שם לקיבוץ שלהם שהיה באיזור ולכבוד השחרור המיוחל ולכן בחר בשם "שחריה".

מכיוון שהיה מסוכן להחזיק תינוקת בגטו, הוחלט לנסות ולהציל את שחריה התינוקת ולהבריחה לאביה יצחק אנגלמן, שהיה כבר בביאליסטוק. שתי הקשריות *בלה חז-יערי ובשמה הבדוי "ברוניסלבה" ו*לונקה קוז'יברודסקה, שהתחזו לפולניות, העבירו את "שחריה" לגטו ביאליסטוק. שחריה הוברחה מהגטו בוילנה כשהיא מוצפנת בחבילה, על ידי אחת החברות שיצאה לעבודות חוץ. היא נמסרה לקשרית "לונקה". "לונקה" הגיעה עם "שחריה", שמלאו לה 20 יום לגרודנה, לחדרה של "בלה". כאן עברו לילה ראשון, עם חוסר ניסיון בטיפול בתינוקת. שחריה בכתה והן האכילו אותה מי סוכר בבקבוק. בלילה הן השכיבו אותה על כיסא סמוך לתנור. מדי פעם ירדו לבדוק באם היא נושמת. למחרת בבוקר נסעו הקשריות "בלה" ו"לונקה" עם "שחריה" לביאליסטוק. הן נכנסו לגטו עם קבוצת עבודה כש"שחריה" התינוקת מוצפנת בחבילה. הקשריות בלה חזן יערי ולונקה מסרו את שחריה לאביה, יצחק אנגלמן. הוא טיפל בה ודאג לה ובמקביל גם עבד, ואף עזר להנהגה בתכנון המרד. לכן ביקש מברוניה קליבנסקי*, שפעלה כקשרית עם הפרטיזנים ביערות ביאליסטוק, לבקר את התינוקת.

כשהחל יצחק לעבוד בפעילות אינטנסיבית במחתרת הגטו, היה לו קשה לטפל בבתו שחריה, ולכן העביר אותה לבית תינוקות יהודי ככל הנראה שהיה בגטו, היה זה בית היתומים ברח' פבריז'נה. על פי בקשת המפקד מרדכי טננבאום, שהיה מפקד המרד בביאליסטוק ומראשי המחתרות בגטאות וילנה, ורשה וביאליסטוק, יצחק אנגלמן מונה להיות דיוטאנט – יד ימינו של ברש, שהיה יושב ראש היודנראט בביאליסטוק. הוא כיהן בתפקיד תקופה עד שירד למחתרת והיה פעיל בה.

*ברוניה קליבנסקי, שהיתה אשת הקשר בין המפקד מרדכי טננבאום וגטו ביאליסטוק, ראתה את שחריה בבית היתומים בגטו ביאליסטוק עד היות שחריה בגיל שנה. לדבריה, היא היתה תינוקת בריאה, יפה שחייכה אליה. בפברואר 1943, היתה האקציה הראשונה בגטו ביאליסטוק ואז חיסלו את הגטו, בית הילדים ובתי התינוקות. באוגוסט 1943, יצחק אנגלמן השתתף במרד בגטו ביאליסטוק. ברוניה קליבנסקי, שפגשה אותו בסיום המרד מוביל עגלות ציוד מהגטו החוצה, דיברה על ליבו והציעה לו להצטרף לפרטיזנים של יערות ביאליסטוק, אך בהיותו שפוף נפש, הוא סרב, וענה לה: "אני הולך לסבון". יצחק אנגלמן נשלח למאיידאנק וביתו, התינוקת שחריה נספתה ככל הידוע בגטו. סבתא יפה היתה אמורה אחרי הלידה לעבור מוילנה לביאליסטוק ולהצטרף לבעלה יצחק אנגלמן, אך הקצין אנטון שמידט, שהיה אמור לעזור לה ולהעבירה, נתפס על ידי הגרמנים והוצא להורג.

לימים, אנטון שמידט הוכר כחסיד אומות עולם על פועלו וסיועו למחתרת היהודית. סבתא יפה, הצטרפה יחד עם חברים נוספים מ"קבוצת המאבק השנייה" לפרטיזנים בוילנה ביערות רודניצקה. היא השתייכה לגדוד הפרטיזנים המעורב בפיקודו של קפיטן וסילנקו. כאן סבתא יפה בישלה עבור הפרטיזנים והיתה יוצאת לאקציות נגד הגרמנים.

בתום המלחמה בסוף 1945, סבתא יפה עלתה לארץ ישראל. בהגיעה לארץ, בסוף 1945, היא נפגשה עם בלה חזן- יערי בקיבוץ מעוז חיים, ושם שמעה מפיה שיצחק אנגלמן נשלח למאיידנק ושחריה נספתה, ככל הנראה בגטו. סבתא יפה נישאה בארץ לסבא יעקב ברשצ'נסקי ונולדו להם שני ילדים: אבי  ואסתר {סבתי} סבתא יפה ,שעברה את השואה, סיפרה מעט מאוד מהקורות אותה במלחמה. היא ראתה בהקמת דור ההמשך את שיקומה. והקדישה את חייה לטיפול בילדים ובנכדים.

על שחריה נודע לאסתי הבת רק כשנולדה נכדתה הילה, ביתה של אסתי (1976). בעת שהחזיקה אותה לראשונה, אמרה לביתה: "את יודעת? גם לי היתה בת…" וכך בעצם בגיל 58 נודע לילדיה כי היתה להם אחות.

יצחק אנגלמן

אסתי ואחיה אבי (ילדיה של יפה לבית גלר ויעקב ברשצ'נסקי)

יפה ויעקב ברשצ'נסקי (ההורים של אסתי לדלסקי ואבי בשן)

הילדים של אסתי ונכדיה של יפה

הזוית האישית

שקד המתעדת: "היה לי ממש מהנה לעבוד עם סבתא. למדתי דברים מעבר למה שידעתי לפני. מאחלת לסבתא שתמצא את שחריה.

אסתי המספרת, סבתא של שקד: התכנית מרתקת. היו לי שעות איכות עם נכדתי, שהעצימו את הקשר בינינו.

" שקדי, היתה לי הזדמנות פז להכיר את אישיותך המיוחדת וסקרנותך הבלתי נדלית בעברה של סבתא יפה, אימי. נראה לי שיותר ממה שאת למדת ממני, אני למדת ממך במיומנות במחשב ובאינטרנט ובסקרנות האינטלקטואלית שלך. זו היתה חוויה אדירה עבורי. מודה על הזכות הגדולה שנפלה בידי שאת תתעדי איתי את מורשת אימי באמצעות מחשוב ובכך להפוך את הסיפור האישי של אימי לפרק בהיסטוריה ולתרום לגיבוש וחיזוק זהות ערכית ולאומית."

"אני מאחלת לך שתמשיכי ללמוד, לחקור ולגלות עניין בתחומים רבים ושתמיד תשאפי קדימה כפי שעשית בעבודתנו המשותפת".