מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי יצחק והשנה אני משתף סיפור בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתי עדי.

העלייה ארצה

ביום שההורים שלי עלו מבגדד בעיראק לארץ ישראל , אמי הייתה בהריון שלי וקיבלה צירים בדיוק כשעלו כולם למטוס. הורידו את הוריי מהמטוס ושלחו את אמי לבית חולים בבגדד, שם היא ילדה אותי. כל המשפחה עלתה ונשארנו רק אני, אבי ואמי בבגדד. לאחר שבוע עשו לי ברית מילה ולאחר מכן חזרנו למטוס ועלינו לארץ ישראל.

עם הגיענו ארצה, לקחו אותנו למעברות עולים ולמחנה שער העלייה בחיפה. נשארנו שם כשבוע ומשם עברנו למעברת הקסטל שבפרוזדור ירושלים. נתנו לנו שם צריף לישון בו והצריף היה רעוע. בקיץ היה חם מאוד ובחורף הגשם היה חודר לצריף והיה קשה מאוד לישון. כך גדלנו והיינו במעברה כשלוש שנים בתנאים קשים עד שעברנו לבית קבע.

אבי עבד במחצבה סמוכה ואמי עבדה בכרמים הסמוכים בגידול פירות וירקות בשביל להתפרנס. כשהייתי בן חודשיים אבי נהרג בפיצוץ שהיה במחצבה, יחד איתו נהרגו עוד שבעה פועלים שעבדו עימו במחצבה. אמי גידלה אותי יחד עם סבי וסבתי ולמעשה האירוע הטרגי הזה גרם לכך שלא גדלתי עם אבי ולא זכיתי מעולם להכיר אותו. גדלתי וחונכתי בגן ובבית הספר במעוז ציון. למרות הקושי הגדול הצלחתי להסתדר והיו לי תמיד הרבה חברים שהיו איתי וצברתי חוויות טובות בילדותי ובגרותי. יש לי זכרונות יפים וטובים מהתקופה הזו.

סיפור אחד נוסף שנחקק בזיכרוני הוא טיול להר הקסטל כשהיינו ילדים, אהבנו לטייל בהרי ירושלים ולידינו היה ההר האהוב עלינו – הר הקסטל. היינו מטפסים למבצר הגדול, נכנסים בין תעלות ומשחקים תופסת ומחבואים. באחת הפעמים שניסיתי להתחבא מפני חבריי, עליתי על אחת הגדרות ונפלתי לתוך שיח של סברס, לקח כשעתיים עד שהחברים באו לחלץ אותי. כשהם שהגיעו, הם נתנו לי קרש ארוך לחילוץ. טיפסתי לאט לאט עד שהצלחתי לצאת מתוך השיח אליו נפלתי. לקח לי כחודש עד שהצליחו להוציא את הקוצים מגופי. מאז אני לא עולה ולא משחק מחבואים בהר הקסטל.

הזוית האישית

עדי הנכדה משתפת: היה לי מעניין, מסקרן וחשוב להקשיב לסיפור של סבא. אני חושבת שסבא הצליח להתגבר על קושי לא להכיר את אבא שלו, ואני גאה בו מאוד על מה שהשיג בחייו.