מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

"מהפרהוד" לארץ ישראל

אני וסבתי 2.1.2016
תמונת מחזור כתה ג' 1956
במטוס מעירק למעברה ואל המנוחה והנחלה בארץ

העלייה מערק – לאחר פרעות "הפרהוד"
בשנות הארבעים של המאה הקודמת, התרחשו פרעות כנגד היהודים שבאו לידי ביטוי: ברצח, אונס, ביזה…
אבי מספר שבאחד הלילות בחג השבועות כאשר הוא יצא לטייל עם חבריו, רדפו אחריהם אנשים חמושים בנשק וירו לעברם. הם ברחו לאחת הסמטאות ונכנסו לאחד מבתי היהודים שם הסתתרו כל הלילה. באותו הלילה הם ראו מחלונות הבתים כיצד האנשים נרצחים ברחובות, נשים נאנסות. אחד המראות הקשים היה: השלכת אישה בהריון מגג ביתה אל מותה.
 
בעקבות כך הורי: סביחה וניסים בן אברהם החליטו לעלות לא"י יחד עם שלושת ילדיהם (אסתר, יעקב ואני אחלם) וסבתא רבתה אמו של אבי שהייתה אלמנה. הם עלו בעלייה לגלית בעזרתו ובסיועו של שלמה הלל- (לימים שר בממשלת ישראל), בעודם זונחים אחריהם את כל רכושם והונם.
 
פספורט אחד למשפחה שלמה, יציאה מעירק ללא חזרה…
תמונה 1
 דף ראשון בפספורט של הורי: סביחה וניסים
 

תמונה 2

 דף שני בפספורט: ילדי המשפחה (אני האמצעית)
המטוס נחת נחיתת ביניים בקפריסין ומשם בטיסת המשך לארץ ישראל. עם ירידתנו מהמטוס חיכתה לנו קבלת פנים לא נעימה:  שערות ראשי הילדים נגזזו ורוססו בחומר: "ddt" שגרם לכוויות בעור ולגירוי וצריבה. פעולה זו נבעה ממדיניות הממשלה שלא להעביר מחלות מארצות ערב לא"י. הורי סיפרו שמעמד זה היה משפיל מאוד וגרם להם לתחושת נחיתות.
משדה התעופה הורי התכנסו יחד עם העולים במחנה עלייה בשם: "שער עלייה" בעתלית משם – הועברו למעברת פרדס חנה שם שהו כשבועיים ימים. לאחר מכן  עברו למעברת גדרה (כיום בנוי על שטחה בית ספר "אוהל שלום"). במעברה השתכנו העולים באוהלים ולאחר מכן בצריפוני פח.
החיים במעברה לא היו קלים, מצרכי המזון; הלחם, השמן והמרגרינה נקנו באמצעות תלושים שהונפקו לכל משפחה אחת לחודש. הרוחות החזקות העיפו את האוהלים הרעועים, התנים והשועלים הסתובבו סביב והשמיעו יללות שזרעו פחד בקרב העולים. בשלב מאוחר יותר הורי עברו לגור בצריפוני פח. בקיץ השמש חיממה את פחי הצריפונים, ובחורף הקור "ומוזיקת" הגשם הפריעו למנוחה ולשינה. השהות במעברת גדרה הייתה כארבע שנים, משנת 1950 עד- 1954.
בשנת- 1954 מאס אבי בתנאים הקשים ובהבטחות שלא קוימו לשיכון בתנאים נאותים והחליט לארגן הפגנה שבסופה פלשו המשפחות לשיכונים שניבנו בסמוך למעברה. לעולים, לא היה חשמל, גז לבישול…את החשיכה האירו באמצעות "לוקס" ו"עששית". את האוכל בישלו על פתיליות. (כיום גם אני מבשלת עליהן פתיליות והאוכל טעים ואותנתי!). את הכלים הדיחו בברז מרכזי (שוקת) והשירותים היו שירותים ציבוריים (בור באדמה שאליו הטילו את צרכיהם: "בול פגיעה").
 
אימי סביחה וסבתי נונה בשטחי המעברה
אימי וסבתי בשטחי המעברה

 
 
אימי וסבתי בשטחי המעברה
באחד הימים כשעמדנו בטור לחלוקת מצרכי מזון במעברה הטור היה ארוך והחום מתיש, העולים איבדו את סבלנותם, חלות השבת לא הגיעו. לכשהגיעו המצרכים העולים התנפלו על חלות השבת. המהומה הייתה רבה ובעקבותיה הייתה אלימות פיזית. אבי ניפצע במצח, משטרה הגיעה להשליט סדר. חלק מהעולים ברחו מפחד מהמשטרה.
בבוקרים נהגנו ללכת לבית הספר. בכיתה ג למדנו בשתי משמרות: משמרת ראשונה משעה-8:00 עד-12:00 בצהריים. משמרת שנייה מ-12:00 עד-16:00 אחר הצהריים. הלכנו ברגל מרחקים ארוכים גם בחורף וגם בקיץ. כשעליתי לכיתה א המורה שינתה את שמי מ"אחלם" ל"שולמית", ללא בקשת אישור ממני או מהורי.(מעשה זה חרוט בזיכרוני עד עצם היום הזה ) המורה לא הסבירה את החלטתה ולימים הבנתי שהשינוי נבע מהרצון להשריש בארץ שמות עבריים בשל הקשי לקבל את השונה כפי שהוא.
אחר הצהריים נהנו ילדי השכונה להיפגש ,לשחק ,ולהעביר חוויות ורכילויות (לא היה מחשב,טלפון, פלאפון…). המשחקים החביבים ביותר עלינו היו: קלאס, טלפון שבור, טירו, ג'ולות ובחורף כאשר האדמה הייתה לחה,נהגנו לנעוץ סכין בשטח היריב על מנת "לכבוש" מימנו שטח אדמה (היעלה על דעתנו היום להכניס סכין לשטח בית ספר??). משחק חביב נוסף: "טלפון" שתי קופסאות מחוברות לחוט.
 
בשבתות נהגנו לטייל בגבעת קטרה עם קונוס ובתוכו גרעיני חמניות מעשה ידיו של אבי. ההורים נהגו להיפגש לאחר תום העבודות (בחצרות של השכנים), שתו תה ואכלו עוגיות.
 
הורי: סביחה וניסים בן אברהם 10/4/1952 
תמונה 3 
 
עם כל הקשיים שהורי חוו בארץ הם למדו להתמודד ולהתגבר על קשיי השפה, הפרנסה והמנטליות בארץ.
ואנחנו הילדים חווינו חיי חברה עשירים, מלאי שמחה, צחוק והרבה אהבה בשילוב בתים פתוחים וחברה שהיוותה משפחה אחת גדולה! 
.
אני מתקשה להביט בנכדי ובחברה הצעירה בכלל שמבלה את רוב שעות הפנאי שלה מול מסכים שונים וחסרה בתקשורת מילולית, מבט ישיר ושיחה קולחת…
 
העשרה
פרהוד: "הפרהוד הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות ו' בסיוון-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. בין 300 ל-400 פורעים לא-יהודים נהרגו כחלק מהניסיון לעצור את הפרעות. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000 בני אדם‏. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד. משמעות המילה פרהוד היא הפחדה ברוטלית של נשלטים".
תכנית הקשר הרב דורי, תשע"ו

מילון

הפרהוד
הפרהוד הוא שמן של פרעות שנערכו באוכלוסייה היהודית בבגדאד, עיר הבירה של עיראק, בחג השבועות ו' בסיוון-ז' בסיוון תש"א, 1-2 ביוני 1941. במסגרת הפרעות נרצחו 179 יהודים, 2,118 נפצעו, 242 ילדים היו ליתומים ורכוש רב נבזז. בין 300 ל-400 פורעים לא-יהודים נהרגו כחלק מהניסיון לעצור את הפרעות. מספר בני האדם שרכושם נבזז הגיע לכ-50,000 בני אדם‏. הנרצחים נקברו בקבר אחים בבגדאד. משמעות המילה פרהוד היא הפחדה ברוטלית של נשלטים.

"לוקס"
כלי מאור בתוכו נורה הנדלקת בעזרת פעולת ניפוח ודחיסת אויר

"טירו"
מקל מחודד בשני קצוותיו אותו ניתן להעיף במכה על אחד הקצוות שלו.

"לגאלי"
חוקי

ציטוטים

”" השירותים היו שירותים ציבוריים (בור באדמה שאליו הטילו את צרכיהם: "בול פגיעה").“

”"בשבתות נהגנו לטייל בגבעת קטרה עם קונוס ובתוכו גרעיני חמניות מעשה ידיו של אבי."“

הקשר הרב דורי