מאגר סיפורי מורשת

שמי אריאל קורט ואני בחרתי לתעד את סיפורה של אימי במסגרת תוכנית הקשר הרב-דורי. שמה של אמי הוא אוליביה קיימי. היא בת 52 ונולדה ב-30 ביולי 1970 בכפר בשם "סגנה", חלק מסנטיאגו סיטי הממוקמת בצפון הפיליפינים.

הפיליפינים היא מדינה ארכיפלגית המורכבת מיותר מ-7000 איים. משפחתה של אימי גרה באי הגדול ביותר בשם לוזון, הממוקם בצפון המדינה.

שמו של אביה של אימי, סבא שלי, היה גסוס. הוא נפטר כשהיה רק בן 57 שנים עקב אי ספיקת כליות.

סבי הוא צאצא של הספרדים שחיו בפיליפינים, תווי פניו היו כמו של אנשים צאצאי אירופה, רק גוון העור כהה יותר.

סבא שלי אהב לנגן בגיטרה והיה איש מאוד אדיב ואוהב. הוא התפרנס מחקלאות ולפני שנים גידל עלי חיים, ייצר אורז, תירס ושאר ירקות מקומיים.

שם אמה של אימי, סבתי, היה תרזה, היא נפטרה בגיל 82 מזקנה לפני 3 שנים.

נהגתי לדבר איתה באמצעות שיחות וידאו באינטרנט והראיתי לה את כישורי הפסנתר שלי. היא מאוד שמחה לשמוע אותי מנגן כי גם היא אהבה מוסיקה.

אמא של סבתי באה מדרום הפיליפינים, אזור בשם קאפיז. מתישהו במהלך מלחמת העולם השנייה היא פגשה את בעלה במנילה (הבירה), שם נולדה תרזה (סבתי).

לאחר שתרזה נולדה, הם החליטו לעבור לעיר הולדתו של האב בצפון הנקראת סנטיאגו, ושם גרו לצְמִיתוּת לאורך השנים עד היום.

סבתא רבתא שלי, תרזה היא צאצאית סינית, בעלת גוון צהבהב בהיר מאוד ועיניים מלוכסנות.

לאמא שלי, אוליביה, יש  8 אחים, 4 אחים ו-4 אחיות והיא הילדה השמינית, הבת הצעירה, הילד התשיעי הוא בן.

במשפחה של אימא שלי, השכלה היתה חשובה מאוד. למרות שמשפחתה היתה בעלת הכנסה נמוכה מחקלאות, כולם נשלחו לבתי ספר. ובגלל זה רוב האחים שלה, הדודים שלי, הם אנשי מקצוע – מהנדס אזרחי ו-3 מורים.

לאמא שלי יש 5 ילדים: 4 ילדים מנישואיה הראשונים לבעל פיליפיני – 3 בנים ו ילדה ובת אחת, ואני הילד החמישי מאבי הישראלי.

3 אחים גרים בפיליפינים ואחותי גרה בדובאי עם בעלה הבריטי והתינוק שלהם אוליבר שאותו ביקרנו לאחרונה.

אימי אוליביה סיימה את בית הספר היסודי שלה בכפר שלה סאגנה וסיימה ואת לימודי התיכון שלה בבית ספר קתולי פרטי בעיר סנטיאגו. היא למדה לתואר ראשון בחינוך יסודי באותה אוניברסיטה קתולית בעירה סנטיאגו וסיימה את לימודיה ב-1992.

אימי הועסקה כמורה בבית ספר ממלכתי במשך שנים רבות לאחר שעברה בהצלחה את בחינת הרישוי למורים.

כלכלת הפיליפינים, העוני ואי השוויון היוו אתגר גדול למשפחה. למרות שהיתה להם השכלה טובה, ועבודה והצרכים הבסיסיים של המשפחה התמלאו, המשכורת עדיין לא הספיקה.

לכן אימא שלי, בהיותה אם חד הורית באותה תקופה, נאלצה לעזוב את עבודתה, לעזוב את ארצה (הפיליפינים) וילדיה ולחפש "מרעה ירוק יותר" מחוץ למדינה. זאת כדי ולהרוויח יותר כסף ולספק למשפחתה חיים טובים יותר. לכן היא הגיעה לישראל בשנת 2005.

בישראל היא זכתה לעבוד עם משפחה גרמנית בקיבוץ "הזורע" בצפון הארץ בעמק יזרעאל. הם היו משפחה חביבה, אוהבת ונדיבה. היא טיפלה באימם הקשישה כמטפלת עד שהכירה את אבי הישראלי (מיכאל אזולאי). משם, אימי עברה לנתניה, שם נולדתי, והתחלתי פרק חדש בחייה.

הזוית האישית

אריאל: אני מודה לך ששיתפת אותי בסיפור חייך מאחל לך חיים טובים ובריאות