מאגר סיפורי מורשת

שמי פיני קבלו, נולדתי במרוקו בשנת- 1952, להורים ישראל וברוריה קבלו.

באותם שנים גרנו בקזבלנקה שבמרוקו, בשנת 1954 החלו הערבים שגרנו איתם בשכנות לנקום ביהודים .

באותם שנים קמה מדינת ישראל, ב-1948 הוכרזה מדינת ישראל, ומלך מרוקו איפשר בחצי עין, לתת ליהודים לצאת ממרוקו, לארץ ישראל כי קמה מדינת היהודים, והחלה עלייה מכל קצוות העולם לארץ ישראל.

אני רוצה להזכיר שהעולם חווה את השמדת היהודים על ידי הסורר הנאצי אדולף היטלר.

באותם שנים הוריי החליטו לעלות על אונייה שבאה מארץ ישראל, על ידי הסוכנות היהודית, כדי להבריח את היהודים לארץ ישראל.

הוריי סחבו אותי על הידיים, אני הייתי בן שנתיים, ואחותי הייתה בת שנה. ביחד עם ההורים שלי עלינו על האונייה שהפליגהממרוקו.  שבוע ימים שטנו עד שהגענו לארץ ישראל לנמל חיפה.

כשהגענו, העלו אותנו למשאיות ולא ידענו לאן לוקחים אותנו, עד שהגענו לבית שאן, עיר שנכבשה על ידי היהודים ב-1948. אנחנו הגענו ב 1955, וכל הערבים גורשו לירדן. הביאו אותנו היישר מהאונייה, ליישב את העיר הזאת, עיר שהייתה הרוסה והיו בה גם נוצרים וגם מוסלמים.

הורידו אותנו במקום שבנו בו אוהלים והוריי מאוד התאכזבו. הם עזבו בתים יפים במרוקו, ופה הביאו אותנו לישון באוהלים. בימים חורפיים ירד גשם בלי הפסקה, ואני זוכר שהייתי לוקח דלי ואוסף את המים שהיו בתוך האוהל.

באותם ימים לא היו שיכונים, והבטיחו לנו שתוך חצי שנה נעבור לגור בצריף. התקופה הייתה קשה וסבלנו מרעב בארץ. מספר התושבים בארץ היו כ- 500,000 תושבים, ופרנסה לא הייתה. המעסיקים היחידים היו קיבוצי הסביבה, שהעסיקו את התושבים, (העולים החדשים) בקטיף כותנה שאבי עסק בו, ואימי עבדה בחדר אוכל של בתי הספר.

בגיל חמש נרשמתי לגן, וכך המשכתי את לימודיי בבית ספר יסודי ותיכון. משם התגייסתי לצה"ל, ושירתי ביחידה קרבית הנקראת "סיירת אגוז". במקביל אבי שהגיע ממרוקו עם תעודות הסמכה של מוהל, שוחט ורב, התקבל לעבודה במועצה פרטית.

השתחררתי מצה"ל אחרי שלוש וחצי שנות שירות, ולקראת השחרור תפסה אותי מלחמת יום הכיפורים. לאחר המלחמה השתחררתי, וחזרתי לעיר בית שאן כדי לחפש עבודה. התקופה אחרי מלחמת יום הכיפורים הייתה קשה, וזה שוב הזכיר לי את תקופת המעברות.

לאחר מכן התחלתי לפלס את דרכי בעבודה ציבורית, כמדריך תנועת הנוער העובד, ומשם קיבלו אותי לעבודה בהסתדרות הכללית. במהלך השנים נכנסתי לפעילות פוליטית במפלגת העבודה, ובשנת 1984 נבחרתי למזכיר מועצת פועלי בית שאן והסביבה, ואף נבחרתי להנהגת ההסתדרות. הייתי בן שלושים  בעיר ליכודית ונבחרתי לארבעה קדנציות. המשימה הבאה שלי הייתה להיבחר לראשות בית שאן, וכך עשיתי, נבחרתי והכרזתי על העיר בית שאן כעיר בישראל.

המסר שלי לכל התלמידים: לא משנה היכן נולדת או מה הרקע והמוצא, כשחולמים אפשר להגיע לכל דבר, כמו שאני עשיתי. מילד מעברות עד לראש העיר בית שאן, כיום אני משמש כסגן יו"ר ההסתדרות.

הזווית האישית

יהל: היה מרתק לשמוע את התגלגלות העניינים, ולהבין את הדרך שעשה סבי.