מאגר סיפורי מורשת

שמי דבורה וישצקי, רציתי לספר לכם על סבא רבא שלי, הרב משה וישצקי.

סבי משה וישצקי נולד בכ"ז תשרי תרע"ג (1913) בעיר ויטבסק לאביו הרב יצחק פנחס וישצקי ולאמו שרה פרומה.

בילדותו הוא למד ב'חיידר' המקומי, ששכן באחד מבתי הכנסת בעיר. בהיותו בגיל 12 נסגר ה'חיידר' על ידי השלטונות הקומוניסטיים ובמשך שנתיים הוא נותר ללמוד עם מלמד פרטי בבית.

בשנת תרפ"ה הוא נכנס ללמוד בסניף ישיבת "תומכי תמימים" בעיר נעוועל. ובהמשך בעקבות רדיפותיהם של אנשי הבולשת, הוא נדד בין הסניפים השונים ברחבי רוסיה. ביניהם גם למד במשך תקופה מסוימת בעיר יקטרינוסלב והתחבב על ידי אביו של הרבי ר' לוי יצחק שניאורסון.

כאשר סבי הגיע במהלך נדודיו ללנינגרד פגש בו ר' חוניא מרוזוב וביקש ממנו, למרות גילו הצעיר, לקחת על עצמו לעמוד בראש ארגון "תפארת בחורים", ובמסגרת זו הוא שימש כראש ישיבה והדריך עשרות בחורים צעירים בדרך החסידות.

באותה תקופה סבא בא בקשרי השידוכין עם רעייתו חשא בת החסיד ר' שלמה רסקין, וזמן קצר לאחר החתונה הורה לו אדמו"ר הריי"צ לעבור להתגורר בעיירה גורקי בה התגוררו הוריה של רעייתו, על מנת לפעול שם להפצת החסידות בין תושבי המקום.

בעקבות פעילותו התקרבו רבים לדרכי החסידות, והחלו להשתתף באורח קבע בשיעורי החסידות המחתרתיים שקיים סבי ר' משה בבית חותנו הרב רסקין, ובהתוועדויות שהיו נערכות מעת לעת.

לאחר 12 שנים של פעילות אינטנסיבית במהלכם סבי הצליח לפעול רבות על בני המקום, הוא ניסה בשנת תש"ו לצאת את גבולות רוסיה באמצעות הברחת גבולות במסגרת 'יציאת רוסיה תש"ו', אך למרבה הצער פספס את ההזדמנות, והתיישב יחד עם משפחתו בצ'רנוביץ.

במהלך שנות מגוריו בצ'רנוביץ' סבא עסק בליבוי הגחלת היהודית, ופעל בין השאר להקמת המקווה בעיר יחד עם ר' מענדל פוטרפס ובסיועו של ר' משה לייב גולדיס.

בשנת תש"ט סבי ניסה עם עוד כמה חסידים שנשארו ברוסיה לנסות לברוח דרך רומניה ביציאה מצ'רנוביץ' אך ניסיון זה נכשל מה שהוביל למעצרו.

בכ"ב אלול תש"ט, סבי נעצר על ידי שלטונות הנ.ק.וו.ד. ולאחר מעצר ממושך של שנה החלו לחקור אותו ולענות אותו במטרה שיפליל חסידים נוספים, אך הוא עמד בגבורה בכל החקירות ולא גילה מאומה. כשהסתיימו החקירות, הוא נשלח לעשר שנות גלות אותן ריצה במחנה עבודה נידח בקזחסטן, וגם שם פעל להפצת יהדות, וריכז סביבו קבוצת אסירים יהודים אותם לימד את קיום המצוות והדריך אותם כיצד יש לנהוג.

עוד לפני שסיים לרצות את כל שנות הגלות שנגזרו אליו, סבא שוחרר ממחנה העבודה בי"ג ניסן תשי"ז והתאחד בחזרה עם בני משפחתו.

במשך קרוב לעשר שנים נוספות נותר סבי משה וישצקי ברוסיה, עד שקיבל את ברכתו של הרבי להגשת בקשת אשרה ליציאה מרוסיה, ובט' כסלו תשכ"ו (1966) הוא הגיע עם משפחתו לארץ הקודש.

מיד עם הגיעו ארצה הוא התבקש לכהן כמשפיע בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד, אך בעקבות הוראת הרבי, הוא עזב משרה זו והתמנה כמנהל רוחני בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד, ובמקביל, היה עוסק גם בהשפעה על תושבי הכפר והתוועד לעיתים קרובות בבית הכנסת.

את תפקידו בבית הספר למלאכה המשיך במסירות עד לפטירתו בי"ג טבת תשמ"ו.

הזוית האישית

הנכדה דבורה: זו זכות גדולה לי להיות הנכדה של סבי.