מאגר סיפורי מורשת

שמי יאיר גואטה, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי. סבא שלי, יוסף ז"ל, נפטר בשנת 2016 ולכן את החקר ביצעתי עם אחותו של סבא שלי אהובה חבה, כדי שתספר לי עליו ואוכל להנציח אותו במאגר המורשת. אהובה נולדה בשנת 1940 בישראל במושבה מגדיאל.

סבי יוסף חבה נולד בשנת 1930 בישראל במושבה מגדיאל. סבי זוכר את הבית במושבה מגדיאל עם הרבה ירק, מקום בו אנשים שכולם מכירים את כולם – אשכנזים וספרדים בשכנות טובה, חיי כפר – מטעים, לולים, עיזים… סבי דיבר בשפה העברית אך ההורים דיברו עם הילדים בבית בערבית עיראקית ועם שכניהם דיברו בעברית וביידיש. כל הילדים (סבי והאחים שלו) נולדו בארץ. המשפחה הייתה משפחה דתית שנהגה לחגוג את כל החגים ולקיים את המנהגים של העדה העיראקית. שם אמו של סבא הוא הלה חבה, שם אביו: יחזקאל חבה. אמו נולדה בשנת 1914 ואביו בשנת 1904 (כשעלו לארץ יחזקאל היה בן 15, הלה הייתה בת 5).

לחג הפסח למשל, היו מתכונים חודשים רבים. נוסעים מספר פעמים לכפר ערבי וקונים משם חיטה שמורה. אחר כך טוחנים את החיטה בריחיים מיוחדים ושומרים את הקמח בחדר נפרד. בשבועיים שלפני הפסח, היו בונים תנור (זיר) וכל בני המשפחה – גברים ונשים היו מתגייסים ועמלים בדבר מצווה זה. סבא רבא מנשה היה מזרז את כולם בזמירות ומבדר אותם. היו להם מאכלים מיוחדים: בעבע בתאמר (בצק ממולא בתמרים), קהי (מאכל לשבועות-בצק עלים עם סוכר), טורשי (ירקות מוחמצים וחריפים), טבית (חמין לשבת מבוסס על עוף ואורז).

במשפחה הגרעינית של סבא שלי היו שלושה אחים: שאול, מנשה ויצחק. שניים מהם הם הסבים של סבא שלי – מכיוון שההורים של סבא שלי – סבא רבא שלי (יחזקאל) וסבתא רבתא שלי (הלה) היו בני דודים. יחזקאל הוא הבן של שאול והלה היא בתו של מנשה, כשהם עלו לארץ – שאול עלה ראשון, אחריו מנשה ואחריו יצחק.

שאול, סבא של סבא שלי, עלה לארץ עם כל הילדים לפני קום המדינה בשנת 1919. הם היו ממקימי המושבה מגדיאל (הוקמה בשנת 1924). בהמשך, חלק מהסבים (שאול ויצחק), עברו לירושלים אבל מנשה ומשפחתו, כולל חתנו יחזקאל ובתו הלה (סבא רבא וסבתא רבתא שלי) נשארו ליישב את מגדיאל. הם היו שייכים למייסדים, יחזקאל אף היה חבר מועצה.

סיפורים מעניינים שסיפרו לסבי: סיפור אמיתי שקרה למשפחה וקשור לתולדות היישוב היהודי בארץ:

שאול (אבא של סבא רבא שלי, יחזקאל), עבר מירושלים והלך להקים יישוב חדש "מגדל-עדר" באזור של גוש עציון בימינו. מנשה (אבא של סבתא רבתא שלי הלה), התיישב במושבה מגדיאל, שם התפרנס מחקלאות – פרדס, פרות, אדמות של דלעת ואבטיחים.

בשנת תרפ"ט 1929 התקיימה במגדיאל החתונה של סבא רבא וסבתא רבתא שלי (יחזקאל והלה), כמה ימים אחר כך הייתה שבת חתן במושבה מגדיאל. שאול, האבא של החתן יחזקאל, הגיע עם ילדיו ראג'ינה וארנה והנכד לשבת חתן במושבה מגדיאל. באותו הזמן הותקפה מגדל-עדר על ידי הערבים – חלק מהמאורעות של פרעות תרפ"ט, כל היהודים שהיו שם נרצחו והיישוב נחרב ולא חודש יותר, רק משפחתנו (שאול וצאצאיו) ניצלה כי הגיעה לשבת חתן במושבה מגדיאל.

שלושת הסבים – שאול, מנשה ויצחק וגם דור ההמשך, סבא יחזקאל והבן שלו יוסף, סבא שלי – נהגו לתת באופן קבוע צדקה בסתר. סבא רבא מנשה תמך בסכום חודשי בכמה ישיבות קטנות ואת הכסף היה מוסר בידי אנשים שונים כדי שאיש לא יידע ממשנהו. הוא תרם ואסף כספים בשביל עידוד בניית בית הכנסת "הוד יוסף" במושבה מגדיאל.

באחד מביקוריו בתל אביב ראה סבא רבא מנשה ילד תימני יתום (יצחק בן שלום), שהשלטונות רצו למסור לנצרות. הוא לקח אותו מיד, התחייב בפניהם לגדלו כילדו. בבית היו ילדים רבים והוא הצטרף אל המשפחה וחי איתם כמו אח שלהם. בהמשך, עשה לו חגיגה יפה של בר מצווה והשיא לו אישה. יצחק, הילד התימני המאומץ כיבד מאד את סבא רבא מנשה, בניו של יצחק ראו בו סבא שלהם לכל דבר.

הסבים במשפחה תיארו הרבה ניסים שקרו להם, גם במהלך המסע לארץ ישראל על חמורים דרך לבנון וגם בארץ. אחד הניסים היה כשסבא רבא מנשה ישב בחנות שלו בירושלים בזמן מלחמת השחרור, צרור של כדורים חדר מבעד לתריס. כדורים רבים פגעו בשק הסוכר, בשק הקמח ובמקומות אחרים והוא ישב באמצע, לא קרה לו כלום, יצא ללא פגע.

שירים שההורים והסבים נהגו לשיר: בר יוחאי, כי אשמרה שבת, שבת המלכה, צור משלו אכלנו, אלף בית גימל. החיים במושבה מגדיאל: כולם היו חברים של כולם והמשחקים שהם נהגו לשחק הם: חבל קפיצה, גומי, קלאס, גולות, גוגואים (גרעיני משמש)  מנקלה (מעין מונופול עם אגוזים).

עוד על סבא

סבא שלי היה האח הבכור, הוא למד בחיידר ואחר כך למד בישיבה בירושלים בשפה העברית. סבי סייע למאבק נגד הבריטים להקמת המדינה, עזר לאנשים מהתנועה הרויזיוניסטית (אצ"ל – ארגון צבאי לאומי, לח"י – לוחמי חירות ישראל). בהמשך, התנדב לשירות הצבאי והיה נהג משאית. סבי היה במושבה מגדיאל בזמן הכרזת המדינה – פעמון המושבה צלצל, כולם רקדו ברחובות לאחר ההכרזה של בן גוריון (הייתה שמחה ספונטנית).

סבי עסק בתחומים רבים: במגדיאל: תיקון אופניים, הלחמת פחיות שימורים, פתח חנות למוצרי חשמל (את מכונת הכביסה הראשונה ביישוב נתן לאמו שעד אז השתמשה בקרש כביסה). בהמשך, עבר לגור בנתניה והיה בעל חנות גדולה מאוד למכשירי חשמל.

מאוחר יותר, הוא עסק ביזמות בתחום הנדל"ן – בנה וילות, הקים בניין מסחרי ענק במרכז העיר שנקרא "בית חבה". סבי היה כל חייו עצמאי ובעל אופי של יזם, הוא גם העדיף לדחות את יציאתו לגמלאות ולהמשיך לעבוד עד גיל מאד מבוגר.

לסבי היו תחביבים מגוונים: שיחק שחמט ברמה גבוהה (אהב לשחק איתי וללמד אותי אפילו שהייתי בגיל 5 – 4), טייל הרבה בארץ ובעולם, היה מתעניין בחדשות ואקטואליה, פוליטיקה, אהב לקרוא המון ספרים, בגיל מבוגר התעמק בקריאת ספר הזוהר. סבי אהב לארח את המשפחה המורחבת בתדירות גבוהה, אירוח כיד-המלך, עם שולחן מלא כל טוב.

סבא וסבתא שלי (יוסף וג'יזל) גרו באותה עיר – נתניה, ומכרים הכירו ביניהם. הם התחתנו בתל אביב בשנת 1962 ולאחר עשר שנים התגרשו.

חפץ מיוחד העובר במשפחה

הפתילייה הוא כלי מתכת שבתחתיתו יש מיכל נפט ועליו פתילייה (חתיכת בד) בוערת בבעירה נמוכה. החפץ שימש לבישול, מכיוון שבאותה תקופה לא היה תנור או כיריים של גז. החפץ עובר במשפחה מדור לדור, החפץ נמצא בידי המשפחה עשרות שנים ואפשר ללמוד ממנו על צורת החיים שהייתה פעם – בלי מוצרי חשמל למטבח. כיום, החפץ משמש כמוצג קישוטי.

הפתיליה המשפחתית

הזוית האישית

יאיר גואטה: אני מאוד אהבתי את סבא שלי יוסף. אחרי שהוא נפטר אני הייתי בהלם ובעצב גדול ואני מתגעגע אליו מאוד. הלוואי שהיה לי יותר זמן איתו והייתי יכול עכשיו לשחק איתו שחמט כמו בימים הטובים.