מאגר סיפורי מורשת

שמי רוחלה, הורי נולדו בליטא. אבי בן למשפחת ברלוביץ מהעיירה טבריג או טאורגה. אימי בת למשפחת קרובלניק מהעיירה קלם או קלמה.

נולדתי ברחובות, בשנה שבה נולדה גם המדינה. שנת תש"ח.

גדלתי בשיכון הותיקים, שם גדלו גם רוב חבריי. למדנו באותו בית ספר והלכנו יחד לאותה תנועת נוער – השומר הצעיר או השמו"צ. חינכו אותנו להגשים להגדיל ולפתח את הקיבוצים.

באותם ימים בית ניר היה ישוב ספר והיה צריך להגדיל ולפתח אותו. ולכן כשהתגייסתי לצבא בחרתי לעשות את השירות הצבאי שלי בבית ניר.

כשהגעתי לקיבוץ הוא היה מאוד צעיר, בן 9, והיו בו מעט חברים ומעט ילדים. האווירה הייתה מאוד כיפית כי כולנו היינו צעירים. בשעות היום עבדנו ובערב בילינו. בקיבוץ היו אז מקומות עבודה מעטים בעיקר בחקלאות, כמו: בקר, לול, פלחה, שלחין, מטע תפוחים, גן ירק. ובתוך הקיבוץ עבדו בחדר האוכל במטבח, בפעוטון, בבית התינוקות במכבסה ובקומונה.

רב החברים גרו בצריפים ללא שירותים, והחברים שהיו נשואים גרו בדירה שכללה חדר ושירותים. כך שאת כל זמננו הפנוי בילינו יחד בעיקר בחדר האוכל ובמועדון.

באותה תקופה של חיים תוססים ושמחים הכרתי את מי שעתיד להיות חברי לחיים, את סבא של גיל – סבא אורי.

תחילה עבדתי בלול ומהר מאוד עברתי לעבוד בפעוטון. מעבר זה כיוון אותי בהמשך דרכי. הבנתי שאני רוצה לעבוד בתחום החינוך, ובאמת רוב שנות עבודתי היו בגן הילדים של הקיבוץ "גן שחף".

במקביל הקמנו משפחה: ראשונה נולדה פזית, אחריה נולד רועי, אחריו נולד דורון, והאחרונה בת הזקונים במשפחה היא אופיר – אמא של גיל. המשפחה התרחבה ונולדו נכדים ונכדות.

לשמחתי הרבה גם ילדיי וגם נכדיי גדלו והתחנכו בקיבוץ בית ניר, וזכיתי להיות קרובה אליהם מאוד, לעקוב אחר התפתחותם ולקחת חלק בגידול שלהם. עד היום אני מרגישה מאוד קרובה ומחוברת לנכדים שלי ולילדים שלי. זה גורם לי אושר רב וסיפוק.

ביתי פתוח תמיד וכולם מרגישים חופשיים לבוא ולבקר בכל עת ובכל זמן.

אחד התחביבים המשפחתיים שלנו הוא לצאת ביחד לאירועים משותפים. פיקניק בטבע, ציון אירועים בבית מלון, נסיעות משותפות לחו"ל, ארוחות שישי משותפות, כך שהקשר בין כולם הוא ממש הדוק.

הסיפור נקרא "מהמושבה לקיבוץ" – בפועל חייתי במושבה 18 שנה, ושאר שנותיי היו בבית ניר – מקום יקר ואהוב לליבי.

הזוית האישית

סבתא רוחל'ה והנכד גיל: תכנית הקשר הרב דורי הייתה לנו מאוד מקרבת. נהנינו לבוא כל יום שלישי ולעמוד במשימות שניתנו. סבתא אומרת שהיה לה מעניין לראות את גיל במצב שהוא בין ילדים בגילו ולא בחיק המשפחה. גיל לקח חלק בקבוצה שנוצרה וגרם לסבתא הנאה וגאווה. לסיכום – היה כיף ותודה ליפעת.