מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ב- 1946 במושבה זכרון יעקב ברחוב הרצל.

נולדתי להוריי מריים ודוד יוסף, אני נולדתי כבן שביעי לאחיי (בן זקונים): רחל, שושנה, חיים, ישי, שולמית ומיכל.

הייתה לנו חצר חקלאית שהיו בה בעלי חיים: פרות, תרנגולות וגם קצת סוסים. לי קנו חמור במקום אופניים, כי בזכרון כל  הדרכים היו עליות וירידות והוריי דאגו לי שלא אפול מהאופניים ואשבור את הראש. תפקידי בחצר היה לאסוף את הביצים שהתרנגולות הטילו בחצר. בדרך כלל כל המשחקים בילדותי היו מחוץ לבית, היינו נפגשים ב"גן טיול" כל החברים ומשחקים שמה בשוטרים וגנבים וקלאס ועוד כל מיני משחקי ילדות. במגרש הכדורגל היינו משחקים כדורגל והייתה בזכרון קבוצת כדורגל שהייתה בליגה א' והיינו תמיד צופים במשחק ומעודדים אותה. אבא שלי היה היושב ראש של כל המועדון של מכבי זכרון.

בזמן הבציר הייתה כל הפעילות מסביב ליקב, כאשר כל העגלות היו מגיעות עם הענבים ליקב והייתה חגיגה גדולה. המצב הכלכלי במשפחה שלי היה "סביר", היה לנו בית פרטי ואבא שלי התחיל לרכוש קרקעות והפך להיות חקלאי עצמאי.

ב-1953 נפתח בית הספר הדתי "חמד" (היום נקרא "יעבץ") ואז נשלחתי ללמוד שם, בבית ספר היו לי מספר חברים ועד כיתה ג' למדנו ברחוב תרעב ולאחר מכן עבר בית הספר למרכז המושבה. סיימתי את בית הספר היסודי ועברתי ללמוד בבית הספר החקלאי בכפר הנוער הדתי (כפר חסידים). בבית הספר החקלאי למדנו בנים ובנות וגם עבדנו בנים ובנות בשדה בבית הספר והיינו עושים מסיבות והכל ביחד, על אף שזה היה בית ספר דתי. (לא כמו היום שמפרידים בין בנים לבנות בבתי ספר דתיים). אחרי שסיימתי את הבית ספר חזרתי למשק החקלאי שאבי ואחיי הקימו והצטרפתי אליהם לעבודה החקלאית וביחד הרחבנו את המשק על ידי רכישת קרקעות נוספות, וגם עברנו לגידולי ירקות תחת חממות ניילון בשביל שיהיה לנו יותר כסף ושנוכל לקיים את המשפחות שלנו. הייתה לנו סיסמה שלפיה עבדנו: "תן כפי יכולתך, קבל לפי צרכיך".

בשנת 1972 התחתנתי עם ברכה ונולדו לנו ארבעה ילדים (שירן, מורן, מירילי ודוד) ולהם נולדו 9 ילדים (השמות של הנכדים שגרים בזכרון: יאיר, עידו, יונתן, טליה, נוה, אורי. בנותיו של שירן שלא גרות בזכרון: נויה, דנה ואלמה).

בתמונה נמצאים ילדיי ונכדיי בטיול משפחתי

כל ילדי למדו בבית הספר ניל"י (עברו את המסלול הרגיל בזכרון יעקב). בנותיי המשיכו לגור בזכרון יעקב לאחר הנישואים שלהם. בעקבות זה נכדיי היום לומדים גם בבית הספר ניל"י.

המשפחה שלי הייתה מעורבת מבחינה ציבורית ואחרי כמה שנים גם אני הצטרפתי לעבודה הציבורית ולאחר כמה שנים נבחרתי לנציג של הכורמים בכרמל מזרחי ובוועד החקלאי בזכרון וגם בוועדה החקלאית והייתי חבר במועצת הגפן. עד היום אני גם חבר במועדון "רוטרי". המועדון "רוטרי" פועל למען הקהילה: במלגות לסטודנטים, בהתרמת דם, עזרה לקשישים ועזרה לנערים שלמשפחה שלהם יש בעיות כלכליות.

היום אני כבר לא עובד במשק (החכרתי את אדמותיי) לאחר כ-50 שנות עבודה, ובגלל שאני פנוי במשך היום יש לי זמן לעשות כל מיני פעילויות ותחביבים ולעזור לילדי בגידול נכדיי ולטייל בארץ ובעולם.

הזוית האישית

אברהם: היה לי כיף לחזור לילדותי ולספר על מהלך חיי.

דולב: היה לי כיף לעבוד עם אברהם, למדתי הרבה דברים שלא ידעתי.