מאגר סיפורי מורשת

שמי אריה יהלומי סבא של מיקה לה סיפרתי את סיפוריי

ההורים שלי, דב ובלה, הייתה להם מסעדה ובית מסחר ליין. בעצם נולדתי בתחילת מלחמת עולם שנייה. שהתחילה בתאריך 1.9.1939.

במשך המלחמה אבא שלי, דב, גויס לצבא הרומני. התפקיד שלהם היה לחפור תעלות נגד טנקים של הצבא הרוסי. זאת הייתה עבודה מאוד קשה ובעקבות העבודה הוא קיבל התקף של אפנדיצט והיה צריך לנתח אותו. הרופא שניתח אותו בבית חולים צבאי היה מנתח יהודי. אחרי שאבא שלי החלים הוא נשאר לעבוד לצד הרופא כעוזר של החובש וכך הוא לא היה צריך לחזור לעבודה הקשה בחפירת תעלות.

בסוף המלחמה אחרי שהשתחרר המשיך לנהל את המסעדה, אבל באותה תקופה אחרי שהגרמנים נסוגו מרומניה השתלטה רוסיה על רומניה והיו המון חיילים רוסים מוצבים בסביבת העיר. אחד הדברים שמציינים את החיילים הרוסים זה ההתמכרות לשתייה של יינות ומשקאות חריפים. ולכן, הרבה פעמים אחרי שהחיילים היו גומרים את המשמרת שלהם אפילו ב- 12:00 בלילה, הם היו באים ודופקים בדלת של המסעדה שהייתה כבר סגורה ודורשים יין וודקה. במידה ולא היו מקבלים במהירות את מה שביקשו היו שולפים נשק ומאיימים בו. כמובן שסירבו לשלם עבור המשקאות. המצב היה בלתי נסבל.

 העלייה לישראל

באותה תקופה הגיעו לעיר שליחים מישראל של תנועת "דרור" שבארץ נקראה השומר הצעיר והם אירגנו קבוצות של יהודים שיעלו לישראל שהייתה באותה תקופה תחת המנדט הבריטי, שאסר על היהודים לעלות לישראל ומי שניסה היו מגלים אותו למחנות ריכוז בקפריסין. הרעיון של לעלות לישראל היה למרות האיסור לנסות בכל זאת להתחמק מהמשמרות של הצבא הבריטי. אבא שלי, דב, ארגן קבוצה של יהודים ובהנחיות השליחים החל את המסע לישראל. כמובן שבקבוצה היו משפחות וכך התחלנו את המסע: אחותי, אני והוריי, שלקחנו איתנו רק ילקוטי גב ומסמכים. המסע עבר בארצות: יוגוסלביה, שוויץ ואיטליה. המסע היה גם ברגל וגם במכוניות משא ובהסתר. כדי שהצבא הבריטי לא יגלה. באיטליה עלינו על אונייה ישנה ששופצה.

על האונייה הישנה הזו עלו שמונה מאות מעפילים והיה מאוד צפוף. בדרך לארץ ישראל המנוע של האוניה התקלקל ליד אי שומם שהיו בו רק משפחה אחת ששמרה על האי ומספר עיזים. בנסיון להתקרב לאי כדי לתקן את המנוע, נתקלה האוניה בסלע חד שבלט ונתקעה בו וזה גרם לחור גדול בדופן האוניה. האוניה שנכנסו לה מים בדופן התחילה לשקוע ובתוך 20 דקות טבעה. רוב המעפילים הצליחו לקפוץ מהאונייה אל האי ורק שמונה מעפילים שלא הצליחו טבעו. כל הרכוש והמסמכים והציוד והאוכל טבע עם האוניה. רק דבר אחד הצליחו להציל את המשדר רדיו. באמצעות משדר הרדיו התקשרו למפקדה באירופה וביקשו עזרה. מכיוון שלמפקדה של תנועת המעפילים לא היה אמצעים לעזור הם פנו לאנגלים כדי שהם יצילו את המעפילים. האנגלים שלחו אוכל באמצעות מצנחים מהאוויר ובמקביל שלחו אונייה לקחת את המעפילים.

המעפילים כשעלו לאונייה דרשו להביא אותם לישראל. אבל האנגלים סירבו והביאו אותם למחנה מעצר בקפריסין, וזאת מכיוון שהם אסרו על יהודים לעלות לישראל. לאחר הפגנות גם באירופה וגם במחנות המעצר הסכימו האנגלים אחרי 3 חודשים לעלות רק את הנשים ואת הילדים לישראל. את הגברים המשיכו להחזיק במחנות עוד תשעה חודשים.

כשהגענו אמי, אני ואחותי לישראל שיכנו אותנו במחנה מעצר ליד חיפה. ההנהגה במחנה המעצר הציעה להעביר אותי לירושלים לפנימיה כדי שאוכל להתחיל ללמוד ואמא שלי הסכימה. בסך הכל הייתי בפנימיה כשנה. זמן קצר לאחר שהגעתי לפנימיה פרצה מלחמת השחרור והעיר ירושלים היתה נצורה ומופגזת.

בינתיים אבא שלי גם הגיע לישראל אחרי תשעה חודשים ושכר דירה בתל אביב ובמקביל התגייס להגנה והשתתף במלחמת השחרור. לאחר שנה שהייתי בירושלים הייתה הפסקת אש במלחמת השחרור כדי לאפשר להביא אוכל ואספקה לעיר הנצורה. אימא שלי עלתה לירושלים באחת המכוניות שהובילו אספקה ולקחה אותי מהפנימיה אליהם הביתה.

אחרי השנה שהייתי בירושלים שכחתי לדבר בשפה הרומנית והיידיש וידעתי רק עברית והיה לי קשה לדבר עם אימא שלי ואחותי שעדיין לא שלטו בעברית. וכך התחלנו את החיים בישראל. לאחר בית ספר עממי ותיכון התגייסתי לצבא ושירתתי גם שנתיים וחצי בצבא הקבע. אחרי שהשתחררתי מהצבא למדתי תעשייה וניהול והתחלתי לעבוד בבית חרושת "עלית" שהיה קרוב לבית. שם פגשתי את ציפורה שלאחר שנה של היכרות התחתנו. לאחר ארבע שנים נולדה איריס ולאחר ארבע שנים נוספות נולד ארז.

הזוית האישית

מיקה: היה לי מאוד כייף שסבא שלי השתתף בתוכנית. התרגשתי לשמוע את הסיפור שלו של עלייה לארץ. אני מאחלת לו בריאות ואושר.