מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אברהם דקו, נולדתי בשנת 1939 בעיר צנעא שבתימן. לאמי קוראים שמעה ולאבי קוראים יחיא, יש לי עוד ארבעה אחים, ועד שעלינו לארץ חיינו כולנו יחד בתימן. לא היו בתי ספר בעיר ואת רוב תקופת ילדותי בילינו ב"חדר" שם למדנו תורה.

בתקופת ילדותי המצב בתימן היה מסוכן והתעורר חשש לגורלם של היהודים, לכן הוריי החליטו שנעלה לארץ. בשנת 1949, כשהייתי בן 10, עלינו לארץ במבצע שנקרא "מרבד הקסמים", מבצע העלאת יהודי תימן לארץ ישראל .הגענו לארץ ללא רכוש וללא כסף, מכיוון שניצלנו את ההזדמנות שהייתה לנו ומיהרנו לעלות לישראל. כשהגענו העבירו אותנו למעברה בפורייה (צריפים, פחונים ואוהלים). רוב הזמן היה מחסור במים ובמזון, לא הייתה לי אפשרות ללכת לבית ספר ונאלצתי כבר בגיל צעיר ללכת לעבוד ולעזור להוריי בפרנסה המשפחתית.

בנוסף, כאשר הגענו לארץ, התושבים בסביבה, במיוחד הקיבוצים, התייחסו אלינו בצורה מזלזלת ולא מכבדת. למרות הקושי אני זוכר שתמיד הייתה שמחה וצהלה בבית. בימי שבת נהגנו כל המשפחה להתכנס יחדיו לשיר ולנגן את זמירות השבת. כולם בפורייה הכירו את כולם וכך גם הכרתי את חבריי. לעיתים קרובות היינו נפגשים כל "החברה" שבכפר במועדון, באחד המפגשים הכרתי את חביבה, אשתי עד היום.

בגיל 18 התגייסתי לצבא, שירתי כלוחם בגולני. גם לאחר שהשתחררתי המשכתי לבוא לפעמים למילואים. אחת המלחמות בהם השתתפתי הייתה מלחמת ששת הימים. באחד הלילות של המלחמה הייתי בבסיס, באותו זמן שוגר טיל שנפל קרוב מאוד לבית שלנו בפורייה. אני זוכר שבאותה תקופה, השירותים של הבית היו מחוץ לבית, שירותים מעץ כי לא היה הרבה כסף. אשתי, חביבה, הלכה באותו הלילה לשירותים והטיל נפל עליהם, חשבתי שהיא נהרגה אבל בסוף התברר שהיא נפצעה קשה.

אחרי הצבא עבדתי בחקלאות בקיבוצים. לאחר כמה שנים עברתי לעבוד ב"מקורות", חברת מים, עד הפנסיה. עד לפני שנתיים גרנו בפורייה שזהו המקום בו הכרנו, כיום אנו גרים בבית בפרדסיה. במהלך שנות נישואינו נולדו לנו ארבעה ילדים: אהוד, סיגל, כנרת וגולן. עד היום לימודי התורה הם חלק חשוב מחיי, כל יום שישי אני נוהג ללכת לבית כנסת וחשיבות שמירת השבת היא גדולה עבורי. יש לי 11 נכדים, שאני מאוד אוהב.

הזוית האישית

ליהי: נהניתי מאוד ללמוד ולהכיר את העבר של סבא שלי יותר לעומק. במסגרת הפעילות אני וסבי ישבנו יחד זמן רב לתיעוד סיפור חייו המעניין ויצא לי לשמוע על סיפורים רבים שלא הכרתי. שמחתי לגלות עליו דברים חדשים וללמוד מאיפה הוא הגיע ומה היו חייו לפני שנולדתי. החוויה והתיעוד קירבו ביננו מאוד, ואני שמחה שהפעילות הזאת, בקשר הרב דורי, תרמה מאוד לקשר שלי עם סבי.