מאגר סיפורי מורשת

שמי צילי רחמן, נולדתי בשנת הקמת המדינה, בתקופת המלחמה.

גרתי בקיבוץ מרחביה, על הקיבוץ היו הפגזות ובית התינוקות היה במקלט. מאחר ולא היו מיטות הוכנסתי לאמבטיה. בהמשך סבלתי מאוד מכאבי גב והתירוץ של הוריי היה, שהסיבה היא תנאי המגורים. אבא שלי היה גפיר (שומר) ואחותי הגדולה ממני בשתיים עשרה שנה, עזרה לאמא בגידולי ובגידול אחי הקטן.

פרטי וציבורי בקיבוץ

כל מוצרי הצריכה כגון לבוש ריהוט ומזון נעשו בקיבוץ. לא היה לנו דבר פרטי, גם הבגדים היו רכוש ציבורי. כשקיבלנו בגדים במתנה מקרובי המשפחה, היה עלינו לתת אותם למחסן הבגדים הכללי. פעם בשנה הוריי יצאו לחופשה בתל אביב, ובשקט בשקט עשו עבירה, ושמרו בגדים שקיבלתי במתנה מקרובי משפחה בעיר. מאחר ולא היה מקובל, כאשר יצאנו לרחוב, הלכתי בחשש שמה אפגוש חבר קיבוץ שיזהה את הבגדים. בבגרותי כשעברתי לעיר, במשכורת הראשונה שקיבלתי, קניתי בגדים לליל הסדר, וקשה לתאר את האושר בכך שלא הייתי תלויה בתור, ומדידות אצל התופרת בקיבוץ. בהמשך קניתי משקל ביתי וכשסיפרתי להוריי, הם היו בשוק, הרי יש משקל במרפאה, למה את מבזבזת כספך.

הוריי עלו ארצה מפולין לפני אסון השואה. כל משפחתם נספתה. "ומשפחתנו" היו בני העיר מפולין איתם היה לנו קשר כמו קשר דם. "אחד בשביל כולם כולם בשביל אחד". אבי למד אגרונומיה בצ'כוסלובקיה והתמחה במטרולוגיה. כשהגיע ארצה היה אחד הבודדים בתחום, והוקמה עבורו תחנה מטאורולוגית חשובה מאוד בקיבוץ. הוריי היו חברי "השומר הצעיר" והתחייבו לעלות ארצה.

כאשר אבי יצא ללימודים גבוהים, רצו לגרש אותו מהתנועה. אבל כאשר הגיע ארצה, הגלגל הסתובב. הוא נדרש לצאת לניהול בתי ספר לחקלאות, ולתפקידים במדינה. אך הוא סירב כי הגיע ארצה מטעמיי חלוציות, ורצה לעבוד בחקלאות. לכן, הותקף בכך שאינו מנצל את כישורי ההשכלה שרכש. אמי עבדה כל השנים בטיפול בתינוקות, והייתה אורים ותומים להורים רבים בקיבוץ. מאחר והם עבדו מאוד קשה והתנאים היו מצומצמים, היה מקובל להמתין שנים להולדת ילד נוסף. כך נולדנו אני ואחי כעשר, ושתיים עשרה שנים אחרי אחותנו הבכורה.

אחרי הצבא, יצאתי ללימודים ב"הדסה" בירושלים ולאחר שהכרתי את יוסי עברנו לכפר מסריק. יוסי היה עיתונאי והסתפק בכך שהיה מוערך. אני עודדתי אותו שלא יסתפק בכך, אלא שילמד עוד מקצוע, והוא אכן יצא ללימודים. יוסי רצה ללמוד עבודה סוציאלית אך בקיבוץ נדרש מורה למוזיקה, ובאסיפה נאמר שעבודה סוציאלית, אינה מקצוע לגברים. וועדת ההשתלמות אישרה לו רק לימודי הוראת מוזיקה. בניגוד לרצונו הוא התחיל את שנת הלימודים ב"אורנים", ובמקביל ניהל מהלך להתקבל לעבודה סוציאלית באוניברסיטה, וכך הפסיק את לימודי הוראת המוזיקה ועבר לאוניברסיטה. בהמשך אני רציתי להתקדם במקצוע שלי, וסיכמנו ביננו שבתום לימודי יוסי ימשיך את לימודיו לתואר השני. בתקופה זו, עדיין הייתה לינה משותפת בקיבוץ כך שהקשיים היו בהתאם לכך.

הזווית האישית

צילי ויעלה: המפגשים מאפשרים לשתף בסיפור החיים, המשפחתי ונהנינו לשמוע ולהשמיע