מאגר סיפורי מורשת

שמי אמה אהרן ואני סבתא של נכדתי רחל אליהו. נולדתי בשנת 1957 בהודו, בבומבי להוריי – משפחת אברהם. גרנו בשכונה יהודית, בית הכנסת היה קרוב אלינו. גרנו בבית די גדול בקומה השנייה, ולמטה גרו קרובי משפחה שלנו.

יום אחד אימא שלי החליטה שהיא רוצה לעלות לארץ ישראל. ואבא שלי ענה לה: "בבקשה מה שאת רוצה"… עלינו לארץ ישראל כשהייתי בת 5 – 4.5. התיישבנו בשכונת רמת אליהו, שבראשון לציון.

לאבא שלי קראו אברהם ולאימא שלי שרה. היו לי שלושה אחים: משה, אסתר, ציון. אבא שלי עסק במקצוע שענות. הוא היה מתקן שעוני קרב ושעונים רגילים. הוא התחיל לעבוד במקצוע מגיל 13. אימא שלי היתה עקרת בית.

להורים שלי היו תכונות טובות: אבא שלי היה צנוע, חכם, מסתפק במה שיש לו, ולא נכנס למריבות. אימא של הייתה גומלת חסדים. היא תמיד אהבה לעזור והיא התנדבה בהרבה דברים. אני זוכרת שאצלנו בבית, ביום שישי עד לשעה 12:00 בצהריים, הכול היה מוכן כבר לכבוד השבת, האוכל, הניקיון….

כשהייתי קטנה, אהבתי ליצור דברים. הייתי הולכת לחוג יצירה והייתי אוהבת להכין קביים מקופסאות שימורים וחוטים, הייתי משחקת משחקי גומי, קלאס וקפיצות למרחק. אחרי זה הייתי הולכת לסבתא שלי והיא היתה מפנקת אותי.

פעם לא היו חפצים כמו שיש היום, למשל היה לנו מכשיר טלפון חוגה (האמת היא אני חושבת שהוא יותר טוב ממה שיש היום, מכשירי הטלפונים של היום נהרסים מהר ואילו מכשיר טלפון חוגה כמו שהיה – לא התקלקל בכלל…) ולא היה גם מעבד מזון, מטחנה, מיקסר או משהו בסגנון. אם היינו רוצים לטחון משהו, היינו צריכים פשוט לחתוך את זה לחתיכות קטנות קטנות… פעם גם לא היו כל כך הרבה ממתקים היה רק: סוכריה על מקל בצורת תרנגול, ממתק קוקוס, וופלים, ותפוצ'יפס טבעי.

התחתנתי בשנת 1977 כשהייתי בת 20. בשבת אחת הלכתי לבית הרפואה ושם נולדה לי הבת הראשונה, כשהייתי בגיל 21. אחר כך נולדו לי עוד חמישה ילדים, בסך הכל – שבעה ילדים – ארבע בנות ושלושה בנים. עכשיו יש לי ב"ה 26 נכדים וכן ירבו.

הקשר לחב"ד

הבת השנייה שלי – אימא שלך – הייתה עושה פעילות בכל שבת לכל ילדי המושב עם אמירת פסוקים, ואחר כך היא הייתה מספרת להם סיפור… וכך התבטא הקשר שלנו עם חב"ד.

הזוית האישית

הנכדה רחל: תודה לך סבתא על הסיפור המעניין שלך. אני מאחלת לך בריאות, שמחה ונחת מכולם.