מאגר סיפורי מורשת

שמי אלישבע, אני נשואה לדוד פלוס ארבעה ילדים וארבעה נכדים, גרה בבאר שבע. נולדתי בהודי לאבי בנימין ואמי אליזבת ז"ל. הוריי גידלו 11 ילדים, היינו משפחה מרובת ילדים. הוריי גידלו אותנו באושר ושמחה, אני מחוברת לכל האחים והאחיות שלי, בעיקר אני יותר מחוברת לאחים חנה, שמחה ויצחק שמתגוררים עמי באותה עיר. הסיבה שאני מחוברת אליהם יותר מכל האחים היא כי אנחנו קרובים אחד לשנייה, עושים ארוחות יחד, נוסעים לטיולים וטסים לחו"ל ביחד. 

המשפחה שלי ואני גרנו בעיר שנקראת קרצ'י בהודו. היה לנו בית קרקע עם גינה. כל התושבים בשכונה היו יהודים. אבי היה נגן בתזמורת חתונות  ואמי למדה במכללה בעיר. לאחר סיום לימודיה הייתה אחות מיילדת. בגלל שהעיר שגדלתי בה הפכה למוסלמית והאנטישמיות השתלטה על העיר, החלטנו לעלות לארץ יחד עם כל שאר היהודים שנשארו בעיר.

בשנת 1958 עלינו לארץ. הלכנו להתגורר בצפון הארץ, המשפחה של אבי התגוררו בבאר שבע. בעקבות זה גם אנחנו עברנו לגור בבאר שבע, ליד משפחתו של אבי. בבאר שבע גרנו במעברות, תנאי החיים היו מאוד קשים. לחלק מהמתגוררים במעברות לא היו שירותים, בזמן שהיה גשם היה מאוד קר. היינו צריכים ללכת רחוק כדי לקנות מצרכים לבית והחיים במעברות היו מאוד קשים.

במעברות כילדים שיחקנו במחניים וחמש אבנים והיה מאוד כיף, הייתה לי חברה בשם מרים והיא הייתה חברה טובה שלי, עד היום אנחנו בקשר טלפוני. מה שהיה מיוחד בה זה שהיא הייתה תמיד דואגת לי, הייתי הולכת אליה לבית שלה והיא אליי. 

בבאר שבע למדתי בבית ספר אלומות עד כיתה י'. בעקבות קשיים כלכלים שהיו למשפחתי, הפסקתי את לימודיי בכיתה י' והלכתי לעבוד בשביל לעזור בפרנסה של הבית. בעקבות זה לא יצא לי להשלים 12 שנות לימוד ואני מאוד מתחרטת על זה עד היום.

בגיל 18 התגייסתי לצבא בדיוק במלחמת יום הכיפורים, גוייסתי אל חיל האוויר ליד קוניטרה. השירות הצבאי שלי היה קשה, בגלל התפקיד הייתי יוצאת לבית אחד לשבועיים. לאחר שנתיים השתחררתי משירות צבאי והלכתי לעבוד כעובדת אזרח צה"ל בצבא. עבדתי שם במשך תשע שנים בתור מזכירה. עקב מחלה של אמי, עזבתי את עבודתי וטיפלתי באמי. לאחר תקופה ממושכת במהלכה טיפלתי באמי החולה, התחלתי לעבוד בוויצ"ו, משום ששהעבודה הייתה נוחה לי עם הילדים והיה לי זמן פנוי לטפל באמי. 

באחד הימים הוזמנתי למסיבה אצל חברה. שם הכרתי את בעלי לעתיד דוד. התחתנתי בשנת 1976, בשנת 1978 נולדה בתנו הבכורה כרמית, היינו מאוד מאושרים ושמחים. כיום אני גרה עם בעלי דוד בבאר שבע כאם לארבעה ילדים וסבתא לארבעה נכדים ועוד אחד בעזרת השם בדרך, ואני הסבתא הכי מאושרת בעולם. 

כיום אני בפנסיה, מטפלת בנכדים שלי, טסה לחו"ל ונהנית מהחיים. 

המסר לעתיד שאני מעבירה לנכדתי רותם הוא, בגלל שבתקופה שלי לא היה את כל הכלים והעזרה להצלחה בלימודים ולה יש את הכלים הללו זמינים, אני מייעצת לה להשקיע בלימודים ולהצליח.

סבתא בטקס החינה שלה

הזוית האישית

רותם הנכדה המתעדת: נהניתי לעבוד עם סבתא שלי, התעניינתי בסיפוריה וגיליתי עליה דברים חדשים.