מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בתל אביב בתאריך כ"ח בחשוון תרפ"ו, 15.11.1925. שמי יהושע ישראל, ניתן לי על שם שני סבי מצד אבי ומצד אמי.

בשנת 1930, בהיותי בן חמש, היה משבר כלכלי בארץ והורי החליטו לעזוב את הארץ אל מדינת אורוגוואי השוכנת בדרום אמריקה. התגוררתי עם משפחתי בעיר הבירה, מונטווידאו, במשך חמש שנים. שם למדתי בבית ספר יסודי ממלכתי. התושבים בארץ זו היו אנטישמיים ובתור ילד הלכתי לתהלוכות לשרפת היהודים. כשנודע הדבר לאמי, חרה לה מאוד והיא זרזה את עלייתנו לארץ. בארץ המשכתי את לימודי בבית הספר העממי "ביאליק", ובהמשך בתיכון טכני "מונטיפיורי" בתל אביב.

אני בן 3 חדשים

מ"ההגנה" ועד לצה"ל

בגיל 14 עם תחילת לימודי בתיכון, הצטרפתי להגנה. את ראשית שרותי ב"הגנה" עשיתי בגדודי הנוער (גדנ"ע), בהמשך הצטרפתי לבוגרי ההגנה למסגרת חי"ש (חיל שדה). בתקופה זו התאמנו רבות בהפעלת כלי נשק במחתרת. האימונים נערכו בחצר בית הספר בשעות הערב. כמו כן נשלחנו להדביק ולחלק כרוזים ברחבי תל אביב נגד השלטון הבריטי. כמה מחברי דאז נתפסו ע"י השלטונות.

עוד במסגרת החי"ש נתבקשנו לחבל במתקנים צבאיים. אלה היו מתקני רדאר שהוצבו לאורך חופי ישראל במטרה למנוע את כניסתם של המעפילים לארץ. כמה ממתקנים אלו חובלו בהצלחה על ידנו. עם הכרזת עצרת האו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ בתאריך כ"ט בנובמבר 1947, פתחו מדינות ערב במלחמה כוללת על היישוב היהודי. פלוגות לוחמים דוגמת החי"ש והפלמ"ח נשלחו להגן על ישובים. אני נשלחתי להגן על האזור שבין חולון לצומת בית דגן. בפעולות אלו הותקפנו ע"י פורעים ערבים. אנו ירינו לעברם והשלכנו רימונים וכך בע"ה נצלנו.

כאשר הקרבות התעצמו, נשלחנו לכוון ירושלים על מנת לנסות לשבור את המצור על היישוב. התקדמנו בתוך ארבעה משוריינים אך הלגיון הירדני תקף אותנו בתותחים. מתוך ארבעה משוריינים רק אחד לא נפגע. המשוריין שלי נפגע מאחור מפגז ששלחו הערבים המקומיים. התאספנו כולנו במשוריין אחד וחזרנו לבסיס. סמוך לאותו יום הכריז דוד בן גוריון על הקמת המדינה, ואז למעשה הוקם צה"ל שהכיל את כל הארגונים המחתרתיים והצבאיים.

עם הקמת צה"ל הועברתי לחטיבת גבעתי. שירתתי בגדוד 54, בגבול הדרומי מול חולות מצרים. בהמשך הקרבות השתתפתי בכיבוש אזור חוליקאת שפתחה את הדרך אל הנגב. בקרב זה על משלט חוליקאת נהרגו מספר רב של חברים מהגדוד וגם מספר רב של פצועים. מתוך גדוד של 500 חיילים נפלו לנו 126.

 מאלבום התמונות של יהושע – ישראל

הקמת משפחה

את רות אשתי היכרתי במהלך מלחמת השחרור בגדוד 54. בתוקף תפקידי בסיירת הגדוד לפתע שמעתי צלילי מוזיקה שבקעו מאחד החדרים, כשנגשתי לבדוק את מקור הרעש ראיתי נערה יושבת ליד פטיפון עם תקליט מסתובב. התפתחה בינינו שיחה ( מה שמך? את כנראה אוהבת מוזיקה, גם אני) ובעקבות שיחה זו המשכנו להיפגש בגדוד. כאמור התחתנו לאחר שאשתי השתחררה ואני המשכתי לשרת בצבא הקבע. נולדו לנו שני ילדים – בן ובת.

את ילדנו חינכנו על אהבת הארץ ותרומה למדינה ולשמחתי אכן הצלחנו בכך. בננו שרת כקצין לוחם בסיירת חרוב (תחת פיקודו של רחבעם זאבי ז"ל) הוא לחם במלחמת יום הכיפורים תחת פיקודו של אריאל שרון ולאחר לילות רבים של דאגה חזר הביתה בשלום. כיום, בני הוא עורך דין מצליח ושותף במשרד עורכי דין. הוא מעסיק כ – 30 עובדים, מגדל שני ילדים, נכדה הגומרת לשרת בקרוב ונכד שכבר גמר שנת שירות, אוהב מוזיקה ומשתלם בנגינת סקסופון. לבתי יש בן ששרת בצבא כלוחם. נשוי ועובד כעורך דין.

בין נכדינו קיים מצוין, הם נפגשים בחגים ובאירועים משפחתיים וגם בהם מושרשת מורשת ההגנה כפי שנפרט בהמשך.

לאחר מלחמת השחרור המשכתי לשרת בצבא הקבע כ – 25 שנים. שמשתי כרב סמל גדודי בגדוד 54 של חטיבת גבעתי. לפני מלחמת יום כיפור השתחררתי מצבא הקבע והתקבלתי לעבודה בחברת ממ"ן (מסוף מטענים באוויר) בנתב"ג, עבדתי שם עד הגיעי לפנסיה. נשארתי לשרת בהתנדבות בארגון בנוסף לכך גייסתי את שני בני (יחד עם עוד 30 אנשים) לדור המשך בארגון ההגנה. תפקידם להחליף אותנו בתפקידים שאנו מתנדבים אליהם היום. כמו כן השתדלתי בכל שנות חיי להשריש בנכדי ובילדיאת נושא המורשת של ארגון ההגנה והערך המוסרי להתנהגות נאותה כאזרח במדינתנו.

מידי שנהאני וחברים נוכחים בכמה התכנסויות חשובות: כנס של ותיקי הגדוד ( עלי לציין שההענותלהתכנסות זו מלאה), התכנסות והעלייה ב – יא' אדר לתל חילזכר טרומפלדור וחבריו. והתכנסות בכ"ט בנובמבר יום הכרזת האו"ם על סיום המנדט הבריטי בארץ שכולל התכנסות ברחבת עיריית תל אביב והעברת דגלי ההגנה לאחד מבתי הספר התיכוניים בעיר. (כל פעם לבית ספר אחר), כינוס של חברי ההגנה באולם מתקיים בטקס מרשים.

הזוית האישית

יהושע ישראל: תל אביב הישנה הייתה תוססת, בנערותי הלכנו הרבה לתל אביב עם החברים, בעיקר לבילוי בחוף תל אביב, שהיום נקרא חוף צ'יץ. הלכנו לבתי קפה, ולהצגות בתיאטרון "הבימה", בתי קולנוע תיאטרון "המטאטא".

אני ואשתי מנויים לקונצרטם, לתיאטרון, נוסעים לחו"ל מידי פעם ומשתדלים כפנסיונרים ליהנות כמה שיותר מהחיים.

יהושע ישראל והודיה כהן בתכנית הקשר הרב דורי – תשס"ח, 2008

סיפורו של יהושע תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי שהתקיימה במרכז לתלמידים מחוננים, ידיד במכללה האקדמית בתל אביב. הסיפור תועד ופורסם בספר " ממעיין חיינו" בעריכתם של המורה מוביל התכנית דוד וצלר ומנהלת המרכז יהודית גדנקן.