מאגר סיפורי מורשת

שמי אור ראובן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי אירנה, ממנה שמעתי את סיפורה ויחד תעדנו אותו.

סבתא אירנה מספרת לאור

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כל היהודים מהעיר שלנו עברו לגטו צ'רנוביץ'. אחותי הייתה בת שמונה ואני נולדתי בגטו. בגטו היינו עד סוף המלחמה ובשנת 1945 כשהייתי בת ארבע עברנו לעיר אחרת ברומניה ששמה – סוצ'בה, שם גדלתי ולמדתי מגיל הגן ועד סוף התיכון.

מכאן, בשנת 1959 עלינו לארץ ישראל הורי ואני ללא אחותי (שכבר הייתה נשואה, והצטרפה אלינו רק כעבור שנה).

אחרי כחצי שנה בארץ, נשלחתי לקיבוץ "יקום" לתקופה של שישה חודשים ושם למדתי עברית. כשסיימתי אולפן חזרתי להורי בעיר חולון וכעבור חצי שנה בגיל תשע עשרה החלטתי אחרי לבטים רבים ללמוד בבית ספר לאחיות. הורי לא היו שלמים עם החלטתי, אבל נתנו לי את ברכתם לדרך בה בחרתי.

כך עזבתי את בית הורי ועברתי לירושלים לבית ספר לאחיות בהדסה עין כרם בו למדתי שלוש שנים, כי בחרתי להיות אחות מוסמכת. אז לא הייתה אפשרות ללימודים אקדמאים והמסלול שבחרתי בן שלוש השנים לאחות מוסמכת היה הגבוה ביותר בתחום הסיעוד.

 סבתא בתקופת לימודיה בבית הספר לאחיות

לאחר סיום לימודי התחלתי לעבוד במחלקה כירורגית, בבית חולים הדסה בירושלים, למשך שלושה חודשים, (בתקופה זו גרתי בפנימייה והייתי מגיעה לבית הורי רק לביקורים).

בתום תקופה זו נישאתי לבעלי שמואל אנגלשטיין ז"ל ואיתו הקמתי משפחה ולנו שתי בנות. בתקופה זו התחלתי לעבוד במחלקה כירורגית בבית חולים בבאר שבע, לשם העתקנו את מקום מגורינו עקב עבודתי.

עם הולדתה של בתי הבכורה איריס, הפסקתי לעבוד משמרות לילה בבית החולים ואז עברתי כאחות מוסמכת באותו בית החולים למחלקת יולדות. אחרי פחות משנה עברתי מעבודה בבית חולים לבריאות הציבור.

עבודתי הראשונה בבריאות הציבור הייתה בטיפת חלב וכללה – ביקורי בית אצל יולדות ועבודה בטיפת חלב – פתיחת תיק לתינוק בו רשמתי כל פעולה, בדיקות רופא ומעקב אחר התפתחות התינוק עד הגיעו לגיל שלוש כולל מתן חיסונים.

טיפות החלב לא היו משויכות לקופות החולים אלא למשרד הבריאות ועבדו לפי הנחיות ונהלים של משרד הבריאות. זאת בעצם רפואה מונעת (לעומת קופות החולים שנותנות טיפול לחולים).

בשנת 1973 עברתי עם משפחתי לגור ברחובות, המשכתי לעבוד בטיפת חלב ובעלי עבד במכון ויצמן למדע. בחלוף השנים התקדמתי בתפקידים נוספים ושונים במשרד הבריאות עד שהגעתי לרכז את תחום הקשישים והנכים. עבדתי כמרכזת שטח סיעודי לחולים כרוניים וזקנה. תפקידי כלל: קבלת החלטות לגבי חולים סיעודיים, בהתאם למצבם הסיעודי והקוגניטיבי, שלא יכולים להמשיך לשהות בביתם ולהפנותם למוסדות מתאימים לפי שיקול דעתי.

עבדתי בצוות עם רופא ועובדת סוציאלית.

במסגרת תפקידי כאחות אחראית על המוסדות הסיעודיים הפרטיים והממשלתיים ערכתי גם ביקורות מתוכננות וביקורי פתע לבדיקת רמת הטיפול הסיעודי הניתן לקשישים, בדיקת מצב תברואתי במוסדות, גישת הצוות הסיעודי למטופלים, איכות האוכל וצורת הגשתו. העברתי דוחות של הביקורות לפיקוח משרד הבריאות ותמיד קיבלתי שבחים על טיב הביקורות שערכתי, (גם צוות המוסדות עצמם תמיד קיבל והעריך את דעתי).

אחרי שלושים ושש שנות עבודה רצופות במקצועי, פרשתי לגמלאות. זכיתי למסיבת פרידה גדולה, בה נכחו כל עובדי לשכת הבריאות ברחובות, מנהלי המוסדות ובני משפחתי.

מאז פרישתי אני מתנדבת בשני מקומות ברחובות: בעמותה לקשיש ברחובות – עמותת "עלה" וביחידה להתפתחות הילד של רשת "חוויות" ברחובות.

זהו סוג של סגירת מעגל עבורי, (עבודה התנדבותית עם קשישים ועם ילדים). בגלל שהתחלתי לעבוד עם ילדים בטיפת חלב, אחרי זה עברתי לעבוד עם האוכלוסייה המבוגרת וגם בחלק משנותיי בפנסיה המשכתי לעבוד עם האוכלוסייה המבוגרת ועכשיו אני חזרתי לעבוד עם ילדים עם לקויות.

הזוית האישית

הנכדה אור: מאוד נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבתא אירנה, כי היא עזרה לאנשים ועד היום עוזרת לילדים ומבוגרים, למרות שגם סבתא מבוגרת עדיין אוהבת לראות שמצליחה לעזור לאחרים. הקשר הרב דורי גרם לנו להיפגש יותר ולהכיר אותה מזווית אחרת.

סבתא אירנה: במסגרת תכנית "הקשר הרב דורי", סיפרתי לנכדתי, אור על עברי. נזכרתי בהמון זיכרונות נעימים והתכנית הזאת קירבה עוד יותר בנינו.