מאגר סיפורי מורשת

שמי ניל קורלנד, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית שלי בבית הספר אורט. בחרתי לתעד את סיפורו של סבי חיים בשואה.

סבא שלי, חיים, נולד בפולין בעיר צ'נסטוחובה בתאריך 9/2/1935. כשהיה בן ארבע וחצי התחילה השואה. הוא והוריו גורשו לגטו ומשם לגטו הקטן. אחר כך סבא ואמו נשלחו לעבודות כפייה במפעלי תחמושת. לקראת סוף המלחמה סבי ואמו נשלחו למחנה הריכוז ברגן-בלזן בגרמניה, מחנה ריכוז זה היה קיים בתקופת גרמניה הנאצית. המחנה הוקם בסקסוניה תחתית, מדרום-מערב לעיירה ברגן, ליד צלה.

סבי היה מחופש לבת על מנת שלא יופרד מאמו והם שרדו במחנה עד השחרור ע"י הכוחות הבריטים. אמו של סבי חלתה במחנה ב"טיפוס הבטן" וכמעט מתה. סבא היה גונב שאריות של אוכל מהגרמנים ששמרו על המחנה והיה מביא אותם לאמו, כך הוא הציל אותה והיא הבריאה.

סבא היה מספר על ה"זוועות" של מחנה ההשמדה:

"כל יום היו מתים מאות אנשים מהמחלות והרעב, וברחבה היו ערמות של גופות שכל יום טרקטור היה מפנה אותן לבור עמוק. מיום ליום, מה שהיה נשאר להם זה להתפלל ולקוות שהם יישארו בחיים. אנשים במחנה היו מאוחדים, היו עוזרים אחד לשני והיו מתחלקים במעט אוכל (מי שהיה צריך יותר), כולם סבלו מרעב, חוסר כוחות, כינים ומחלות קשות".

במהלך תקופת השואה הופרד אבא של סבא חיים מהמשפחה, הוא נשלח למחנה עבודה ממנו ברח ומצא מסתור אצל שכן פולני שהחביא אותו במשך תקופה ארוכה בבור באדמה. לאחר המלחמה נרצח אותו שכן ע"י תושבי העיירה שגילו כי סייע ליהודי. אבא של סבי הואשם ברצח ונכלא עד שהוכח שהוא זכאי. לאחר השחרור סבא ואמו חצו את הגבול מגרמניה לפולין, סוף סוף אחרי הקשיים בשלג הגיעו לעיר הולדתם ושם גילו כי אביו נסע לחפשם בגרמניה…

אמו של סבי הוציאה את בת אחותה התינוקת מהמנזר בו הוחבאה וביחד עם התינוקת חצו שוב את הגבול לגרמניה ולבסוף התאחדו עם האבא. בגרמניה פגש אותם נציג הסוכנות שהגיע מקיבוץ אושה שבצפון ישראל שם הייתה להם משפחה. הנציג הצליח לזייף להם אישורים ממש כאילו הם תושבים חוזרים לישראל ובכך בשנת 1947 הם עלו לארץ! סבא שהה שנה בקיבוץ אושה ובהמשך הצטרף למשפחה שהייתה בתל אביב.

בצבא סבי שירת בחיל האוויר וזכה באליפות חיל האוויר באגרוף. סבא שלי עבד עד לפנסיה בתחום האלומיניום והיה מנהל עבודה בחברת אלומאייר. לסבי היו ידיים טובות, הוא היה חריף מחשבה ומאוד אינטיליגנטי. הוא בנה ותיקן הכל לבדו, אהב לעבוד עם עץ ומתכת. היה לו חוש הומור מעולה, תמיד היה אוהב לעזור לאחרים וכמו שרשום במצבה שלו: "אהב לחיות את החיים". עד מותו התנדב בצבא, בחדר ניתוח באסף הרופא ובעמותת אור ירוק. אני אהבתי אותו מאוד ובמיוחד את ההפתעות הקטנות אחרי הארוחות המשפחתיות.

הזוית האישית

הנכד ניל קורלנד: היה מאוד נחמד לפעול בתכנית הקשר הרב דורי, במסגרת המעורבות החברתית. למדתי המון על חייו המרתקים של סבי חיים ועל הקשיים הרבים שהוא עבר עד שהוא הגיע לארץ ישראל.