מאגר סיפורי מורשת

ב 1 בספטמבר 1939 פלשו הגרמנים לפולין. סבא רבא שלי גוייס לצבא הפולני. תוך כדי המלחמה הוא מצא את עצמו בצד הרוסי עקב הסכם בין רוסיה לגרמניה. סבתא רבתא הייתה בוורשה עם בנם בן השנתיים. סבא רבא כתב לאשתו וביקש ממנה להצטרף אליו. היא הייתה צריכה לחצות את הגבול באופן לא חוקי. הגבול היה נהר בוג. בעזרת אביה ששילם עבור המעבר היא הגיעה לבעלה.

רחל לרר, סבתא של סבתי מצד אמי לפני מותה נתנה לבתה (אימא של סבתי) קופסא יפיפיה מכסף שהכילה כפיות כסף. היא אמרה לה: "זהו חפץ בעל ערך רב, אם תהיי במצוקה תוכלי למכור אותו וזה יעזור לך לשרוד את המלחמה". סבתא רבתא השתדלה מאוד לא להגיע למכירת הקופסא למרות שעברה זמנים קשים במלחמה, כי ראתה בה חפץ משפחתי היחיד ששרד מרכוש משפחתה.

חפץ זה נותר במשפחתינו עד היום הזה ומסמל עבורנו את הצלחתם לשרוד את התקופה הקשה של המלחמה.

כפיות הכסף שהיו בתוך הקופסא

קופסת הכסף שנתנה סבתא של סבתא לבתה (אמה של סבתא)

הרוסים החליטו להעביר את הפולנים לסיביר. שם הם עבדו בכריתת יערות. אחי הבכור חלה בדלקת ריאות ונפטר בגיל שלוש. הרוסים החליטו להעביר את כל הזרים לקזחסטן בדרום רוסיה. שם בשנת 1944 נולדה סבתי, בעיר הבירה העתיקה של קזחסטן מנקנט.

סיפור זה סופר על ידי סבתי:

בשנת 1947 בתום מלחמת העולם השנייה הורי החליטו לחזור לפולין. בפולין הם הגיעו לעיר שקראו לה ליגניץ. שם הייתי בגן ילדים עד גיל שש. החיפושים אחרי המשפחה לא נשאו פרי. לאחר מספר שנים עברנו לגור בעיר גדולה בשם ורוצלב ושם התחלתי ללמוד בכיתה אלף, למדתי בה עד כיתה ו'. בשנת 1957 איפשרו ליהודים לצאת מפולין הורי החליטו לעזוב לישראל עקב גילויי האנטישמיות שהתגברה בפולין.

הדרך מהגולה לקיבוץ

הגענו לארץ ביוני 1957. עוד כשהייתי בפולין התכתבתי עם חברה שעלתה לפני לארץ. היא סיפרה לי שהיא נמצאת בקיבוץ במסגרת "עליית הנוער". היא סיפרה לי נפלאות על הקיבוץ. כשהגענו לארץ ביקשתי מהורי ללכת לקיבוץ כיוון שבבית היה מצב כלכלי קשה. אבי דאג שיקבלו אותי לקיבוץ של "השומר הצעיר" שתאם את השקפתו.

השתלבות במערכת החינוך בקיבוץ

הגעתי לקיבוץ עם אמי ופגשתי שם עוד שתי חברות שעלו גם מפולין. באותו קיץ למדנו עברית באולפן. כבר בספטמבר התחלנו ללמוד בכיתה יחד עם כל הקבוצה. בקבוצה שלנו היו מחצית בני קיבוץ והיתר ילדי חוץ ועולים חדשים. המגורים היו בצריפים: בכל חדר ארבעה ילדים בנים ובנות ביחד. הלימודים היו חצי יום משמונה עד אחת. הלכנו לאכול צהריים בחדר האוכל ומשעה שתיים הלכנו לעבודה לשלוש שעות מחולקים לכל ענפי המשק. למשל: אני עבדתי במטע הבננות, בגן ירק, בחדר האוכל, בלול ועוד … בשעות אחר הצהריים התפזרנו לבתים של ההורים. למי שלא היו לו הורים בקיבוץ, הוא אומץ על ידי משפחות של חברי קיבוץ. גם אני אומצתי על יד משפחה עם שלושה ילדים והייתי גדולה מבתם הגדולה בשנתיים, היחסים ביננו היו מצויינים עד כדי כך שבנם הצעיר, מאיר כשביקשו ממנו למנות את אחיו ואחיותיו הוא כלל אותי ביניהם.

הקיבוץ כרעיון

הקיבוץ היה מבוסס על הרעיון: "כל אחד נותן כפי יכולתו ומקבל לפי צרכיו". ערך השוויון בקיבוץ היה חשוב. כל אחד מהחברים קיבל אוכל וביגוד באופן שווה. לא משנה באיזו עבודה הוא עבד. כל הנכסים (שדות, בתים, מפעלים ועוד) שייכים לכל חברי הקיבוץ והחלטות מתקבלות באסיפת הקיבוץ (כל חברי הקיבוץ מצביעים).

חגגנו את חגי ישראל ביחד כקיבוץ, היינו שותפים בהכנת החג לדוגמא: בחג הביכורים אני עבדתי במטע הבננות, אירגנו עגלה ועליה ישבתי – אני עם סינר ובננה ביד והאכלתי את בן קבוצתי בבננה והוא היה שמנמן וכך הופענו מול הקהל שגעה בצחוק.

הזוית האישית

סבתא ריטה: התוכנית אפשרה לי מפגש בלתי אמצעי עם נכדתי בנושא העבר המשפחתי. תוך כדי העבודה המשותפת סיפרתי לאיילה נכדתי שלא הצלחתי למצוא את עיר הולדתי בקזחסטן, איילה מייד נענתה למשימה חיפשה בגוגל ולהפתעתי היא מצאה את העיר מנקנט בה נולדתי. מאוד התרגשתי כי מסתבר שזו עיר נופש יפה מאוד ואפילו התחשק לי לבקר בה. העבודה עם איילה הייתה מהנה מאוד ויעילה ואני מקווה שתרמתי לה להכיר את שורשי משפחתנו להרגיש שייכות לעברנו.

איילה הנכדה: בתכנית הקשר הרב דורי נפתחתי לעולם של עבר משפחתי. במהלך התכנית הכרתי את משפחתי לעומק שמעתי סיפורים שלא הכרתי גיליתי עולם שלא הכרתי למשל: סבתא רבתא נאלצה לברוח מפולין בגלל הכיבוש הנאצי והכל היה שאלה של הרבה מאוד מזל וגם סיפור הכפיות מאוד ריגש אותי.