מאגר סיפורי מורשת

שמי עמיר אברהמי, נולדתי בתאריך 30 באפריל שנת 1945, במרומי הר הכרמל המשקיף למרחבי מפרץ חיפה והקריות. שמי ניתן לי על פי יום הולדתי שחל בערב ל"ג בעומר.

הורי יוצאי מזרח אירופה הגיעו לפלשתינה בימי עלומיהם כשהם חדורים במוטיבציה להקמת מולדת חדשה. פגישתם והיכרותם קרתה  בארץ כשאבי בא מפולין ואמי מליטא. את סבי וסבתי משני הצדדים לא זכיתי להכיר לצערי, כי הם נספו בשואה יחד עם מרבית יהודי אירופה. היינו שני בנים במשפחה כשאני הצעיר בהפרש של שלוש שנים מאחי.

סבא עמיר ואחיו יורם בילדותם עם אביהם – מיכאל

ראשית דרכנו כמשפחה הייתה במגורים בחדר יחיד עם שירותים ומטבח משותפים בביתם של קרובים ברחוב ט' בקריית חיים. הימים ימי המנדט הבריטי, בקצה הרחוב בו התגוררנו היה מחנה של הצבא המנדטורי ושיירות מזון ואספקה חלפו ברחוב ביום ובלילה ומידי פעם היו משליכים לעברנו מצרכים וממתקים.

בהיותי בן שלוש שנים עברנו לדירה משלנו בקריית מוצקין. הימים ימי הכרזת המדינה ופרוץ מלחמת העצמאות. אבינו שהיה בעל משאית  גויס עם רכבו למאמץ המלחמתי ואנו נותרנו בביתנו עם אימא המודאגת. בחצר הבית נחפרה שוחה עמוקה שמעליה הונחו פחים שכוסו בשקי חול, כל צפירת אזעקה שנשמעה הבריחה אותנו לתוך השוחות החפורות. עם בוא הגשמים נתמלאו השוחות במים ואנו מצאנו לנו כר למשחקים.

בחודש מרץ 1948 הותקפה שיירת נשק ערבית לא רחוק מביתנו. בהתקפה זו נהרג מפקד הכוחות הערביים בחיפה ורבים מאנשי מטהו. התקפה זו גרמה להכרעת הקרב על חיפה. מההדף התנפצו כל שמשות ביתנו, אני נפצעתי בפני ואנו נותרנו הלומים. עדין אזכור את הבדים שכיסו את החלונות עד לתיקון.

בשנת 1950 היה אירוע השלג הנרחב ביותר הזכור בארץ ישראל, בחודש ינואר של השנה ירד שלג כבד באזורנו ואני זכיתי לראותו לראשונה בחיי.

השנים הבאות לא היו קלות, בארץ הונהג משטר צנע שמשמעותו הייתה הקצבת מצרכי מזון כנגד פנקס תלושים שנופקו לאזרחים. אמי  השיגה זן של תרנגולות שטיילו בחופשיות בחצר הבית והטילו ביצים שאספנו, וכך לא ידענו מחסור. היא גם יצרה ערוגות, זרעה בהם ירקות ונטעה עצי פרי שהניבו וכך השלמנו את סל המזון של משפחתנו.

הורי היו עסוקים בטרדות הפרנסה, אבי כנהג בעל משאיות שעבד משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב. אמי הייתה תופרת שבילתה את שעותיה ליד מכונת התפירה, כשתפרה לנשות השכונה את מחצלותיהן על פי הזמנה לפי דגמים שהועתקו מחוברות האופנה של התקופה.

דרכי האמנותית בתחום המוזיקה והמשחק

בילדותי גיליתי נטייה למוסיקה ושירה. בגיל שש קבלתי חלילית במתנה וחיש מהר הצלחתי בכוחות עצמי לנגן שירים מוכרים. לאחר זמן השגתי מפוחית פה וגם בה ניגנתי תוך זמן קצר. אמי הייתה חברה במקהלת הפועלים של העיר חיפה שהייתה מאד פעילה בכל הטכסים והאירועים שבעיר. בכל הזדמנות נלוויתי אליהם להופעות ולחזרות וגיליתי את אהבתי לשירה וגם שיש לי יכולת של שליטה קולית מיוחדת.

סבא וחבריו ללהקה בבית הספר

להורי היה חבר שהיה בעל תזמורת. הוא שמע את זמרתי גילה את הפוטנציאל והחליט להרכיב  עבורי תכנית שהכילה שירים חיקויים וקטעי משחק. לאחר שגובשה התוכנית, התחלתי להופיע לפני קהל ובהצלחה גדולה, בבתי הבראה במלונות ובאירועים חגיגיים באזור חיפה, טבעון ובקריות, כשאני ילד בן 11 בלבד.

בסוף לימודי בבית הספר העממי, נערכה תחרות חיבורים ארצית מטעם עמותת "רוטרי" בנושא עזרה לזולת. אני זכיתי! הפרס היה מילגה  למימון לימודי בתיכון. בית הספר התיכון בו למדתי היה תיכון קריית מוצקין. בשנים אלה היה נהוג לצאת למחנות עבודה ביישובי ספר על מנת לעזור בעבודות קטיף ונטיעות וגם היו שעורי גדנ"ע שבהם הדריכו אותנו בנושאים צבאיים ואפילו הוציאו אותנו לתקופת אימונים בבאר אורה שליד אילת שם נהגו בנו כחיילים לכל דבר כולל מסעות בשטח תרגילי סדר וירי בנשק חם.

על סף גיוסי לצבא, התקיימו בחינות למתגייסים חדשים לאיתור מועמדים ללהקות הצבאיות שהיו מאד פופולריות באותן שנים. אני נגשתי לבחינה שהתקיימה בבית רוטשילד בחיפה מול בוחנים שנודעו כבמאים ושחקנים מפורסמים. לאחר מספר שבועות קבלתי תשובה בשם קצין חינוך ראשי של צה"ל שעברתי את הבחינה בהצלחה ושאוכל להצטרף לאחת מלהקות צה"ל במידה ואבחר על פני אפשרויות אחרות, כגון : שריון ,טיס, חיל הים או רגלים.   אני בחרתי להצטרף ללהקה הצבאית. לאחר גיוסי לצבא והשלמת הטירונות, צורפתי ללהקת פיקוד הצפון כמחליף לשחקן שהשתחרר בתוכנית קיימת שהוצגה בבסיסים בכל יחידות הצבא. לאחר שהסתיימה התוכנית, צורפתי לצוות הווי של פיקוד צפון ושם המשכתי להופיע עד תום השרות שנמשך אז רק שנתיים וחודשיים.

השנה 1965 אני נרשמתי ללימודים באוניברסיטת תל אביב לחוג לתיאטרון במחשבה לממש את חלומי להיות שחקן מן השורה. בזמן  תקופת הלימודים פרצה מלחמת ששת הימים ואני גויסתי עם חברים נוספים יוצאי להקות צבאיות לצורך ביצוע הופעות בפני חיילים הלוחמים בחזית.

לאחר סיום המלחמה וחזרה ללימודים, נוכחנו שקיימת דרישה ממשית להופעות אומנים בנשפי הניצחון ובטכסים הרבים שנערכו ברחבי הארץ כדי לחגוג את האופוריה שאחזה בנו. החלטתי יחד עם חברי ללהקה, ישראל אבני שמו, על הקמת צמד בידור של שירה וקטעי הומור וקראנו לעצמנו – "צמד השלושה" – הוא אני והגיטרה. התחלנו להופיע כשהדרישה הולכת וגדלה בטכסים, נשפים, אולמות ומועדונים. כמו כן הצטרפנו לקבוצה של יוצאי להקות שביחד הרצנו תוכנית שרצה באולמות בכל רחבי הארץ. לא שכחנו כמובן את מי שנפגעו במלחמה והתנדבנו בעדיפות ראשונה להופעות בפני פצועי צה"ל בכל בתי החולים ומחלקות השיקום בארץ.

למרות הפסקת האש שנחתמה לאחר המלחמה, הפרו המצרים את התחייבותם ופתחו במלחמת התשה שהחלה חודשים ספורים לאחר שוך הקרבות ונמשכה יותר מ-3 שנים. הם החלו בירי מסיבי על ביצורי צה"ל לאורך הגדה המזרחית של תעלת סואץ. במוצבים אלו ישבו חיילנו כשהמרחקים בין מוצב למוצב קילומטרים בודדים. המצרים ירו אלפי פגזים ואש תותחים ללא הפסקה ואף ניסו לבצע פשיטות קומנדו על המוצבים. צה"ל כמובן השיב באש נגדית, תקיפות מטוסים ופעולות יזומות. אנחנו וכן אומנים נוספים התנדבנו גם במסגרת גיוסנו למילואים וגם במסגרת פרטית על פי בקשות, להופיע בפני החיילים במוצבים ובכל מרחב סיני באשר הם. לביצוע המשימות ירדנו לסיני ובפרט לתעלה כל פעם למספר ימים ובתדירות גבוהה תוך סיכון עצמי ותחת הפגזות כבדות עברנו ממוצב למוצב והופענו בפני החיילים כשבחוץ שורקים הפגזים והדי ההתפוצצויות מרעידים את קירות הבונקרים.

סבא עמיר שר ומנגן לחיילים

לאחר סיום לימודי פתחנו חוג לדרמה במסגרת חברת אמרגנות פרטית ובה הדרכנו נערים ונערות בלימודי משחק ושירה. בשנים אלה מיתנתי את ההופעות על הבמה והתרכזתי בתחומים אחרים. מלחמת יום הכיפורים שפרצה בשנת 1973 החזירה אותנו להופעות בחזיתות השונות ובבתי החולים. זמן קצר אחרי המלחמה ולאחר נישואי, החלטתי לפרוש מעולם הבידור והמשחק ועשיתי הסבה לתחום התעשייתי, כולל לימודי הנדסה והתמחויות שונות שאני ממשיך עד עצם היום הזה.

סבא עמיר מספר:

הזוית האישית

סבא עמיר: שמחתי והתרגשתי לספר את סיפורי האישי לנכדתי האהובה ומלאת ההתעניינות, שני היקרה, על התבגרותנו במדינה בתקומה, על ההווי המאורעות, הפחדים וההתלבטויות כשהמוטיבציה היא לרקום אורח חיים בריא וגאוה לאומית אמיתית של חיים בארץ חופשית, ללא נטל של עול העבר הכבד שבתולדות הדורות הקודמים.

שני הנכדה: התעניינתי מאוד בחייו של סבא, למדתי המון על המלחמות השונות שעבר, על חייו, איך היה פעם ותפלאתי לגלות המון דברים חדשים ומדהימים וגם למדתי על משפחתי, נהניתי מכל רגע עם סבא.