מאגר סיפורי מורשת

שמי גד שם טוב, נולדתי במרוקו בעיר קזבלנקה בשנת 1957 ועליתי לארץ ישראל בשנת 1964, כשהייתי בן שבע. עליתי לארץ לעיר יבנה ובהמשך למדתי בבית ספר עץ ציון.

בגיל 16, הכרתי את אשתי חבצלת ובגיל 21 התחתנתי. נולדו לנו שלושה ילדים: חופית הבכורה, נטלי ודוראל. חופית נשואה לדדי והילדים שלה דניאל ושיר. נטלי נשואה לרועי ולילדים שלהם קוראים יהלי, שיראל ומשה. דוראל עדיין לא נשוי.

המסר שאני רוצה להעביר לדור הבא זה האחדות של המשפחה, הנתינה והקבלה. אהבת הזולת התבטאה במשפחתי בעיקר במצוות הכנסת אורחים. הדלתות בביתי תמיד היו פתוחות וכל עובר ושב היה מוזמן בחיוך ואהבה להיכנס לאכול ולשתות. לאבא שלי היתה מכולת שכונתית ששם למדתי מהי נתינה.

לדוגמא: כל חצי שנה פנקס החובות של הלקוחות במידה ולא שילמו בגלל המצב הקשה שהיה שורר בארץ, הוא היה נותן לי את הפנקס לשרוף אותו. בפעם השלישית שנתן לי לשרוף את הפנקס העזתי לשאול "למה?" והוא ענה "כדי שאני לא אזכור שום חוב שמגיע לי מאחרים ".

גם אנחנו הילדים, וכן הנכדים, הבנו את עוצמת הכוח שנבעה מעצם היות הדלת פתוחה ואת הנתינה והעברנו את זה הלאה, כשבכל שנה נקודת השיא היתה בחגיגות המימונה. זהו חג המסמל במפורש את הכנסת האורחים. נערכים מבעוד מועד, טורחים וכולם עוזרים בהכנה של מטעמים ועוגות מיוחדות לכבוד המימונה. הכנסת אורחים לכל מי שחפץ ליבו. זהו ללא ספק דבר עוצמתי שעבר במשפחתי מדור לדור! גם היום אנו נוהגים לחגוג את המימונה ולארח אנשים בביתנו.

גם היום, כל אחד ואחת מבני משפחתי, מקיימים את מצוות הכנסת אורחים במלואה. בכל ימות השנה מבחינתנו זה לגיטימי וטבעי להתנהג כך, מה גם שהדבר הזה ממלא ומשמח אותנו מאוד.

בנוסף ובהמשך לאחדות המשפחה, אנו נוהגים לשבת בליל שישי סביב השולחן כל המשפחה המורחבת לפי המסורת ולקדש במזמורי תפילה מיוחדים המלווים את השפה המרוקאית ושפת הקודש, בלחן מיוחד שאותו העביר לנו סבא רבא, זכר צדיק לברכה.

אפשר לסכם, שכל המסורת שעברה מדור לדור במשפחתי נובעת מערכים של כבוד, נתינה, קבלת האחר אחדות המשפחה ואהבת הזולת.

יכולנו לבחור ולכתוב על חפץ בעל משמעות שעבר מדור לדור אבל בחרנו לכתוב על הערכים והמסורת שקיבלנו בעזרתם אנו אנשים טובים ושמחים יותר.

הזוית האישית

שיר: תכנית "הקשר רב דורי" מאוד כייפית, למדתי המון דברים חדשים ומעניינים.

גד: הגעתי מידי שבוע ונהניתי לספר על אבא שלי ועל הנתינה. חשוב לי להעביר את המסר לדור הבא.