מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי פאינה, נולדתי בשנת 1951 בקסחסטן, בעיר אקטובהששם החלה ילדותי. היו לי שני אחים: אחות ואח. המשפחה הייתה מאוד שמחה ומאוחדת. אחרי סיום בית הספר התקבלתי לאוניברסיטה ואז התחלתי לעבוד. בשנת 1974 הכרתי את בעלי, כאשר הייתי בנסיעה מהעבודה שלי.

לשמחתי בשנת 1975 התחתננו ולאחר שנה נולד הילד הראשון, קראנו לו בוריס. הוא אהב ספורט ולצייר. בשנת 1980 נולדה בתי הצעירה, קראנו לה אינה. היו לה ציונים טובים בבית הספר, אהבה לשחות ולצייר ועזרה לנו בבית. אחרי סיום בית הספר היא עלתה לגור בישראל לבד, התקבלה לטכניון וסיימה את לימודיה שם.

אבא שלי עלה לישראל אחרי שאינה התקבלה לאוניברסיטה, ועזר לה. אני עליתי לישראל לבאר שבע בשנת 2000 אחרי שבוריס סיים את האוניברסיטה שלמד בה במוסקבה.

סבתא פאינה משמאל עם אחיה ואחותה בילדותה

בתי אינה, הכירה את בעלה כשלמדה בטכניון. בשנת 2004 הם התחתנו. ולאחר 3 שנים נולדה להם הבת הראשונה בשם מישל. ממש שמחנו עם הנכדה הראשונה.

בשנת 2011 נולדה להם הבת השנייה שקראו לה ליה. הם גרו בחיפה ואני ובעלי בבאר שבע, לעתים קרובות ראינו אחד את השני ובכל חג הינו ביחד. החג האהוב עלינו הוא הוא נובי גוד. כל שנה התאספנו ועדיין מתאספים, ביחד עם כל המשפחה וחוגגים, שמחים לקראת השנה החדשה, שמחים על ההישגים של כל המשפחה, ובמיוחד הנכדים.

אני ממש גאה בנכדים שלי, יש להם כישרונות מיוחדים. ליה מציירת ועוסקת במוזיקה ומישל שרה ומנגנת.

אני ממש אוהבת את משפחתי, היא מביאה הרבה שמחה לחיים שלי!

הזוית האישית

סבתא פאינה: "היה לי מאוד מעניין, עכשיו אני יודעת יותר על הנכדה שלי. נזכרתי בילדות שלי וזה ריגש אותי."

הנכדה ליה: "היה לי מאוד כיף. עכשיו אני יודעת יותר דברים על סבתא שלי. שמחתי שהכרתי עוד יותר."