מאגר סיפורי מורשת

רקע משפחתי

שמי שרה קולר לבית תימור (וכסלר).  נולדתי בשנת 1946 בבית החולים בהר הצופים. אני קרויה על שם סבתי סוניה, שנרצחה על ידי הנאצים בשואה.

הוריי, אברהם ונעמי וכסלר, עלו לארץ מגרמניה לפני השואה, בשנת 1935. יש לי שבעה אחים ואחיות ואני החמישית מביניהם.

ילדותי

נולדתי בנווה יעקב, יישוב יהודי באזור עטרות שבצפון ירושלים. אבי, אברהם וכסלר/תימור, היה המפקד מטעם ההגנה על היישוב נווה יעקב. במלחמת השחרור, בפקודת ההגנה, פונה היישוב עקב התנכלויות הערבים, והחשש לחיי התושבים.

את הנשים והילדים פינו לירושלים. הגברים פינו לגמרי את היישוב, והצטרפו ללוחמי ההגנה שבהר הצופים. לאחר מכן עברנו למושב בני עטרות, ובגיל 6 הגעתי למושב נחלים, שהוריי היו ממקימיו. אנחנו היינו המשפחה הראשונה שהתיישבה במושב. אני מתגוררת בנחלים עד היום.

בנחלים היה לנו משק, וכל הילדים היו צריכים לעזור בהשקיית העצים, בחליבת הפרות, בטיפול בלול התרנגולות, במריטת הנוצות של העופות אחרי השחיטה, ובעוד עבודות רבות ולא בהכרח הקלות מביניהן. אבי היה בצבא קבע, ואמי הייתה אחות המרפאה במושב. הוריי לימדו אותנו מהי אחריות, חובה ומוסריות – שצריך לעשות את כל מה שאתה יכול למען המטרה, ותמיד אפשר לעשות יותר. הם ראו חשיבות רבה בשמירת ערך המשפחה, ובחייהם הראו לנו דוגמא אישית.

שירות צבאי

השירות הצבאי שלי היה בחיל הנח"ל, בקיבוץ שלוחות ובהיאחזות על הר הגלבוע. בקיבוץ עבדתי במטבח יחד עם מנהלת המטבח, ובפעוטון עם ילדים בני שנתיים. בהיאחזות, שנקראה "מעלה הגלבוע", עבדתי כאחראית המטבח. בצבא הכרתי את בעלי לעתיד- יאיר קולר מקיבוץ שדה אליהו. סבא יאיר היה המפקד שלי.

מקצוע ועיסוק

במשך 45 שנים הייתי מורה בבית הספר "מודיעים" שבנחלים. תחילה כמורה לאמנות, ואחר כך כמדריכה ומחנכת בכיתות ה'- ו'. גם היום, כשכבר יצאתי לגמלאות, אני מתנדבת בבית הספר כאחראית על אירועים מיוחדים, בהנחיית מורים, ובעזרה לתלמידים מתקשים.

סיפור של חפץ מיוחד במשפחה – הסידור ששרד את ליל הבדולח

במשפחתנו יש סידור עתיק שקיבלה סבתי (אם אמי) ביום נישואיה, כמנהג שנהגו יהודי גרמניה שחתן נותן לכלתו סידור ביום חתונתם.

את הסידור שקיבלו, נהגו הנשים לשמור בתא שלהן שבעזרת הנשים של בית הכנסת, וכך נהגה גם סבתי, בבית הכנסת בעיר ביירויט שבגרמניה, שם חיה. על פי מנהג נוסף של יהודי גרמניה, היו הנשים כותבות את שמות הילדים שילדו, ואת תאריכי לידתם בעמוד הראשון של הסידור. בסידור של סבתי היו רשומים שמות שני ילדיה: שמה של אמי – נעמי זילברשמידט, ושל דודי משה (מוש) לבית זילברשמדיט.

בליל הבדולח נשרף בית הכנסת, ונשאר שומם שנים ארוכות. נעמי ומשה כבר עזבו את גרמניה לפני המלחמה ועלו לארץ. באמצע המאה הקודמת הוחלט לשפץ את מבנה האופרה שהיה צמוד לבית הכנסת, ולכן שופץ גם בית הכנסת. בזמן שהפועלים הוציאו מהבניין את כל האפר מהשריפה הגדולה, נמצא במפתיע הסידור שלמרות שהאש ליחכה את שוליו, הוא נשאר בשלמותו. כתבה על הסידור שנמצא, ועל השמות שהתגלו בעמודו הראשון התפרסמה בעיתון המקומי של העיר, ומכר של המשפחה שראה את הכתבה, יצר קשר עם הבת נעמי תימור (אמי) שגרה כבר בארץ, וכך הועבר הסידור חזרה אל המשפחה.

הזוית האישית

ארבל: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתי שרה. היא לימדה אותי המון על המשפחה והעבר שלי. למדתי הרבה על התיישבות, הגשמה ובעיקר על השורשים שלי. אני שמחה שזכיתי לכתוב את סיפורה של סבתי וללמוד עליה. מקווה שהרבה אנשים ילמדו מהסיפור הזה.