מאגר סיפורי מורשת

שמי אשר, אני קרוי על שם סבו של סבי, אשר בן זאב ז״ל. נולדתי בשנת 1945 בקזחסטן. לשם הוריי ברחו מגיא הריגה באוקראינה. בתום המלחמה עשינו מסע בן ארבע שנים לישראל דרך פולין אוסטריה ואיטליה, ובשנת 1949 הגענו ארצה לחיפה.

מחיפה עברנו למושב גני יוחנן. גדלתי ברמת גן. כילד אהבתי לשחק כדורגל ולקרוא ספרים (עד היום אני אוהב לקרוא). התחלתי לעבוד כבר בילדות, עבודתי הראשונה הייתה בחנות ירקות. השתתפתי במספר מלחמות כחובש קרבי: ששת הימים, יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה. עם שחרורי מהצבא, למדתי כלכלה באוניברסיטת תל אביב. בירושלים השלמתי לימודי תואר שני במנהל עסקים. עבדתי במשך 30 שנה ברפאל וכן 12 שנים כנציג ציבור בבית הדין בחיפה, ולאחר מכן כיועץ במערכת הבטחון.

חוויות מהילדות

בהיותי בן 9 או 10 גרנו במושב בדרום. הלכתי ברגל לבית הספר בישוב אחר ועברתי בשדה של סברס. למחרת באתי עם מקל ארוך וחיברתי לו קופסת שימורים ריקה וכך קטפתי את הסברס, אבל כל גופי התמלא בקוצים ולקח המון זמן וכאב עד שאימא שלי שלפה לי את הקוצים מהגוף.

כמו כן, היה לנו חמור עליו רכבתי ללא רסן אבל עם חבל בפה. כידוע, החמור, למרות התדמית, הינו חיה חכמה מאד. בזמן אחת הרכיבות בין השדות הוא נעמד וסירב לזוז ואז ראיתי נחש שחור ארוך מאד חוצה את השביל. מרוב בהלה נפלתי וברחתי הביתה…

מלחמות

במלחמת ששת הימים הייתי חובש קרבי בשריון באזור ירושלים, בחטיבת הראל. נלחמנו בירדנים ושיחררנו הרבה מקומות בירושלים כמו רמות והגבעה הצרפתית. הייתי צעיר בן 22 והפצוע הראשון שטיפלתי בו לא היה חי, היה לי קשה מאד עם זה.

במלחמת יום כיפור שירתי ברמת הגולן. זו היתה מלחמה מאד קשה, היו המון פצועים והרוגים. הרבה שנים לאחר מכן לא יכולתי לעלות לרמת הגולן. במלחמת לבנון הראשונה שירתי בבקעת הירדן, כחייל במילואים, ואני זוכר שהיו שם הרבה מחבלים.

במוצאי יום הזכרון ערב יום העצמאות האחרון, נערך אצלנו בקהילה, בבית כנסת בפולג בנתניה, טקס זכרון לחייל שנפל בקרב. בטקס בין השאר עלו לבמה ארבעה לוחמים ואני ביניהם, להדליק נר זכרון. תולדות החיים שלהם הוקראו בעברית ובאנגלית וגם תמונות על גבי המסך. היה מרגש מאד.

הזוית האישית

סבא אשר: תודה על קשר מרגש שנוצר שבו אתה והנכד משתפים פעולה ויוצרים המשך לדור העתיד, אם אין שורשים בעבר אין תקוה לעתיד.