מאגר סיפורי מורשת

חג חנוכה חלף. הדלקת נרות כל ערב, דמי חנוכה וממתקים מסבתא סלי. גם לַטְקֶס שמאד אהבנו. ימי חנוכה חלפו להם מהר. לנו במשפחה, מנהג מיוחד אחרי החג: "חנה, מוטי, אנחנו נוסעים אחר הצהריים לבחור לכם תחפושות לפורים."

תחנת "אגד"

כל שנה, אבא ואימא לקחו אותנו לתחנת ״אגד״ בחיפה. היום, כבר אין לה זכר. זו תחנת האוטובוסים ברחוב יפו, במושבה הגרמנית, רואים משם את הים, את הנמל. יש שם מחסן ובו משכירים תחפושות. אבא ואימא, מוטי ואני לבשנו בגדים חגיגיים, נכנסנו לפולקסווגן עם הגג הנפתח של אימא ונסענו. הגענו לפתח התחנה. בכניסה ראינו כמה אוטובוסים. אימא ואבא החלו לטפס על מדרגות האוטובוס. "לאן נוסעים"? שאלנו. "בואו אחרינו" אמרה אימא. עלינו כארבע מדרגות, הצצנו פנימה, ונדהמנו: בתוך האוטובוס אין מושבים.

סיפור על כל קולב

משני צידי האוטובוס נחו להם בשלווה שמלות בכל מיני צבעים, בעצם, תחפושות. כל מיני צורות, כל מיני בדים, עיגולי ברזל שהחזיקו את השמלות, כובעים רבים. כל קולב והסיפור שלו. על קולב אחד שמלה סגולה עם מלמלות, שכבות שכבות, בין שכבה לשכבה בד לבן. "מה זה?" שאלתי את אימא. ״זו ספרדייה״, ענתה לי. "תחפושת מאד מאד יפה", הוסיפה. "ומה זו?" המשכתי לשאול על השמלה מימין שצדה את עיני. "זו רקדנית ספרדייה. ראי, בשקית יש גם נעליים וסרט. את יכולה להסתובב כאן ולבחור."

עולם של הפתעות 

נכנסתי לתוך הקולבים, הרמתי את השמלות, בדקתי את השקיות התלויות על הקולבים. עולם של הפתעות היה שם: חרבות, צעיפים, כובעים מקופלים, מניפות ועוד כאלה שלא הכרתי. הסתובבתי והסתובבתי. מוטי טייל באגף הבנים, אני באגף הבנות.

"בחרתי!" אמרתי לאימא והצבעתי על בגדי הרקדנית. חצאית קצרצרה מתנפחת, סרטים ורודים צמודים בשקית, כמה זוגות נעליים בכל מיני מידות וסרטים לשיער ובהם פרחים.

בלרינה

"זהו! זו התחפושת שלי" אמרתי.

"יפה" ענתה לי, "אולי תסתכלי שוב על הספרדייה?", המשיכה.

"לא, אני רוצה את הבלרינה", חזרתי ואמרתי.

האישה שקיבלה אותנו והסבירה לנו על התחפושות, הורידה את הבלרינה מהקולב, נתנה לי את החצאית: ״תמדדי חמודה״, אמרה לי. מדדתי את החצאית, היא סימנה בסיכות את האורך, מדדתי את בגד הגוף ואת העליונית. היא רשמה את שם המשפחה שלנו והעלתה לקולב עליון.

מוטי אחי ואני מחופשים

חולמת על פורים

"אימא, למה היא מעלה לקולב עליון״? שאלתי.

"כעת, האישה מתקנת את התחפושת ושבוע לפני פורים אנחנו נביא את התחפושת הביתה."

ואני, לא מבינה כל כך למה צריך לחכות כל כך הרבה זמן לתחפושת הזו. חזרנו הביתה, מוטי ואני מאד שמחנו, אכלנו ארוחת ערב ולא שכחנו מהתחפושות. לפני השינה, בשקט בשקט, ראיתי אותי ואותה, אותה ואותי. בלבן. התגעגעתי אליה. בשיעור ציור, כשמורה ביקשה לצייר, אני ציירתי בלרינה. "חנה, למה את מציירת ציור של פורים? ט"ו בשבט מגיע. אולי תציירי ציור לטבע? לחג?" ואני עונה לה: ״אני מחכה לפורים, אני חולמת על פורים״.

וכך חלף לו ט״ו בשבט, הגיע ראש חודש אדר. בכיתה כבר לומדים על החודש, על משלוחי המנות, על אסתר, על מרדכי, לא אח שלי, על מרדכי היהודי, אחיה של אסתר. אני אוהבת את חודש אדר. סבתא ואימא אופות הֻמֵּן טָאשׁ (אזני המן), אנחנו מכינים משלוחי מנות לכל המשפחה. סבתא סלי מביאה לנו ממתקים שאין בכל העיר, ממתקים שיש רק בחנות שלה. אימא מבקשת שאכין כמה ציורים שנוכל לצרף למשלוח המנות. התיישבתי לצייר. אוזן המן היה לי קל לצייר כי הוא הזכיר לי משולש. צבעתי אותם בצבע חום עם צבע אדום בפנים. "למה יש כאן צבע אדום?" שאלה אימא. "אדום? זה רחת לוקום מהחנות של סבתא, אני אכין רק עם רחת לוקום, אני לא אוהבת פרג", הוספתי. פתאום, קול סיבוב מפתח הפסיק לרגע את צבע הפסטל. הסתובבתי, ואני רואה את אבא. שתי שקיות ענקיות בידיו: "זה שלך, וזה של מוטי" אמר לי.

התחפושת שלי

קפצתי עליו, חיבקתי אותו ובקשתי את החבילה הגדולה שלי. ״לא", אמרה אימא, "רק אני פותחת, "התחפושות הגיעו מגוהצות ואסור לקמט". אימא פתחה את העטיפה בזהירות ועל קולב הייתה תלויה התחפושת שלי. תחפושת לבנה: חצאית בלרינה, בגד גוף לבן, בולרו (עליונית קצרה) ובשקיות היו סרט לשיער וגם נעליים. מדדתי את התחפושת. נזהרתי מאד שלא אקרע את הגרביונים, אימא עזרה לי ללבוש את בגד הגוף. כל כך התרגשתי. פתחנו את דלת ארון העץ אשר בצידה הפנימי הייתה מראה. הבטתי. כל כך אהבתי את התחפושת, בדיוק כמו שחלמתי עליה בלילות. אימא תלתה את התחפושות מחוץ לארון. "כדי שלא יתקמטו", הסבירה לי. "עכשיו תוכלי להביט אליה לפני השינה", אמרה לי אימא בחיוך. "חג פורים חל בעוד שבועיים, ואתם כבר מאורגנים. בינתיים, נאפה את ה"הומן טאש" וה"פלודן אגוזים".

אימא התחילה לאפות. כל יום מאפה אחר. יום אחד "הומן טאש" הפרג, יום שני "הומן טאש" אגוזים, יום נוסף "הומן טאש" עם רחת לוקום. התפקיד שלי היה להדק את הקצוות כדי שלא יפתחו בתנור. שבוע לאחר מכן, תבניות של "פלודן אגוזים".

פלודן אגוזים שאפתה חנה מורג

פוטו תלפיות

וכך התקרב לו החג. בבוקר, קמנו מוקדם. אני כבר ידעתי איך ללבוש את התחפושת. מוטי קטן, צריך להלביש אותו עם החרב והכובע שלו. "עוד מעט יגיע הצלם מפוטו תלפיות לצלם אתכם", אמרה אימא. אני הכרתי את פוטו תלפיות. תמיד כשעלינו משוק תלפיות, בחלון הראווה של חנות הצילום, התנוססה תמונת החתונה של אימא ואבא. אימא הקפידה להזמין את הצלם כל פורים.

אוהבים, גם היום 

אחר הצהריים, ירדנו כולנו לרחוב הרצל. רחוב הרצל הצפוף צפוף. כולם מחופשים, כולם מביטים זה על התחפושת של זה. מחייכים, שמחים. חג בלב. החג שכולנו אוהבים, גם היום.

מתכון – פלודן אגוזים מבית בוקובינה

בצק

1 כוס קמח

רבע כוס מים פושרים

1 כף שמן

1 ביצה

הכנה

לערבב, לעטוף בקמח. לחלק לחמישה כדורים. לעטוף בניילון נצמד. להשאיר חצי שעה בחוץ.

מילוי

חצי ק״ג אגוזים

חצי ק״ג צימוקים

חצי כוס שמן

2.5-3 כוסות סוכר

חצי חלה יבשה

2 לימונים שלמים מגורדים

צנצנת קונפיטורה דובדבנים

פלודן אגוזים מעשה ידי חנה 

הזוית האישית

הסיפור תועד על ידי מטה צוות תכנית הקשר הרב דורי, תשפ"ג, 2023, באדיבות חנה מורג. הסיפור גם הופיע באתר חדשות חיפה.