מאגר סיפורי מורשת

אני חנה צעיר, סבתא של אמונה עוקבי, נולדתי בגרמניה בעיר לחן בשנת 1941 למשפחה בה היינו 8 אחים ואחיות. נולדתי בסוף השואה ונקראתי בילדותי אנה מרי ע"ש דודותיי.

עליתי לארץ בשנת 1990, 25 שנה לאחר נישואיי. כיום אני מתגוררת במושבה מגדל שבצפון. השוכנת בשפתה הצפון-מערבית של הכנרת, וכשמונה קילומטרים צפונית לטבריה.

ילדותי

נולדתי בגרמניה להורים נעימים וטובים. הכפר שבו גרנו היה עם בתים צפופים לצד הכביש וחצרות עם גינה לצד האחורי. הכפר היה מוקף בשטחים חקלאיים נרחבים. לא היה לנו בית כנסת בכפר ולא ביקרתי בילדותי בבית כנסת בכלל. אבי היה חשמלאי ואמי גידלה תשעה ילדים (אחיי ואחיותיי וילדה מאומצת) ועבדה בשדה.

אבא שלי בזמן השואה סיכן את חייו על מנת להציל יהודים ממחנות ההשמדה. זהו ערך חשוב שקיבלנו ממנו – לאהוב את ארץ ישראל ואת היהודים!

בילדותי אהבתי מאוד לצייר ועד היום יש לי אוסף ציורים. היה לי גם אוסף של תמונות ילדים ותינוקות ואוסף של פרחים שייבשתי בתוך ספרים גדולים וכבדים.

עזרתי להורי לעבוד בשדות של תפוחי האדמה, והאוכל האהוב עליי היה תפוחי אדמה מהשדות שלנו וחלב מהפרות שלנו. משחק שזכור לי במיוחד הוא מחבואים בין הבתים.

בבית הספר שבו למדתי לא היה שם. למדנו שם הרבה מקצועות. בעיקר אהבתי גרמנית. לא למדתי בתיכון.

אני מתגעגעת בעיקר לסבתא שלי שהייתה אישה מיוחדת, ואהבה אותי במיוחד. תמיד הייתי מבקרת אותה וישנה אתה. אני זוכרת שפעם לא הרגשתי טוב, והיא בישלה עבורי יונים כדי שארגיש יותר טוב.

העלייה לארץ

עליתי לארץ כשהייתי בת 49. היה לי קשה להשאיר מאחוריי את אימא ואת אחיותיי, אך בעלי והילדים רצו לעלות, וכך היה. ההתאקלמות הייתה קשה במגדל שאליה הגענו, הייתה עמותה שתמכה בנו.

תפקידים

רציתי מאוד להמשיך לעבוד בטבע כמו בגרמניה. וכך ניסיתי. אך המקצוע הראשון שלמדתי היה להיות מזכירה. אהבתי קצת את המקצוע, אך לא ממש. חוויה טובה שזכורה לי  ממקום עבודתי היא, שאישה עיוורת שעבדה במשרד וידעה לכתוב ולעבוד בלי לראות.. עזרה לי להשתלב בעבודה.

הקמת בית ומשפחה

כל יום הייתי נוסעת באופניים ליד השדות, ויצחק (בעלי) היה עובד בשדות באותה שעה, כך שהוא היה רואה אותי בכל יום. ליצחק היה חבר בשם גינטר, שהתחתן עם אחותי. בחתונה שלהם הושיבו אותנו יחד ושידכו ביננו. התחתנו בתאריך 29.5.1965. הייתי בת 23. החתונה הייתה בכפר שלנו. אני זוכרת שהלכנו לצלם לפני החתונה באוטו, ובדרך נתקענו בבוץ, והיינו צריכים לדחוף את האוטו ואני עם השמלה הלבנה שלי…..

נולדו לנו ארבעה בנים ושלוש בנות. אני זוכרת את כולם עובדים אתנו בשדות. הערך החשוב שהיה לנו כל הזמן הוא "אמונה". חיינו את האמונה בה' דרך השדות והחקלאות.

סבא וסבתא

שולחן השבת של סבתא

אני מכינה לילדים ולנכדים שלי מרק קניידלך שאני מאוד אוהבת להכין. לי אין שולחן שבת. אני הולכת לבנים ולבנות שלי בסעודות שבת, ומפנקת במה שאני יכולה.

 תמונה משפחתית

הזוית האישית

הנכדה אמונה: תודה לך סבתא על כל הפינוקים ושאת תמיד דואגת שלכולם יהיה הייתה לי חוויה מדהימה יחד.