מאגר סיפורי מורשת

שמי היילי, ואספר לכם על חייה של סבתי עליזה דרור ועל עלייתם של הוריה לארץ ישראל. בשנת 1937 הוריה ילידי גרמניה של סבתי, ברחו ממנה וזה היה שבע שנים לפני שסבתא נולדה, בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון. הם הגיעו לפלסתינה (פעם ארץ ישראל) ואז נולד אחיה הבכור בשנת 1939. כעבור חמש שנים סבתא שלי נולדה בחיפה.

הם גרו בדירת חדר ומטבח. החיים היו מאוד קשים כי הוריה לא דיברו עברית, לכן היו להם הרבה קשיים מבחינה כלכלית. הוריה לא מצאו עבודה בפלסתינה, לא הסתגלו לחום בגלל שבאותה תקופה לא היו מאווררים ומזגנים כמו בימינו. כאשר המצב הלך והחמיר, סבתא רבתא של סבתי, שגרה יחד עם הוריה של סבתי, חזרה לגרמניה כדי להציל רכוש שנשאר שם, אבל לא חזרה לארץ יותר כי הגרמנים הרגו אותה.

לסבתא שלי הייתה ילדות טובה בחיפה: היא וחבריה שיחקו הרבה משחקים כמו: חמש אבנים, חבל וגולות. החברות הכי טובות שלה היו עדנה ומאירה, איתן היא אהבה לשחק חמש אבנים. היא אומרת שהכי קשה היה למצוא אבנים מכיוון שהאבנים היו צריכות להיות באותו גודל. היא וחברותיה אהבו מאוד לרקוד הורה ברחוב, הן נפגשו כל יום שישי ורקדו ברחובות העיר. באותה תקופה לא היה הרבה מה לעשות, אז במפגשים החברתיים הן שיחקו מחבואים וכתבו לסבתא שלי בספר הזיכרונות. סבתא גם אהבה לשחק בחבל והיא אומרת שזה היה משחק קשה, כי צריך גם לקפוץ וגם לסובב את החבל. בכיתה ד' סבתא שלי הכינה ספר זיכרונות עם בדיחות שהיום נשמעות לנו מצחיקות.

ספר הזכרונות של סבתא

החג האהוב על סבתא שלי היה חנוכה, כי היא קיבלה המון מתנות ותמיד האמינה שסנטה קלאוס יבוא. היא אהבה את השולחן המסודר ואת המאכלים. בפורים כשהייתה בת שש התחפשה למלכת אסתר וכל שנה אמה הייתה לוקחת אותה לרחובות הראשיים של חיפה, היא וחברותיה חגגו ושרו שירי פורים. הנה תמונה שלה מחופשת למלכת אסתר

סבתא בפורים

סבתא למדה בבית ספר לֵאוֹ-באק שבחיפה, המקצוע האהוב עליה היה גאוגרפיה. היו לה הרבה חברות בארץ, הרבה יותר ממה שהיה לה בגרמניה. סבתא מספרת שהאנשים בישראל הרבה יותר חברותיים. יש משהו שהיא זוכרת טוב מאוד: בגיל עשר פרצו להם לדירה וניסו לקחת להם קופסא עם שרשראות יקרה. זה היה מבחינתה טראומה מכיוון שזה היה מאוד מפחיד לחוות זאת בגיל צעיר, אבל היא התגברה על זה. זה לא הפריע לה להמשיך לחלום להיות דיילת אוויר.

אחרי שלוש שנים, כשהייתה בת שלוש עשרה, עזבה את הארץ עם אחיה והוריה. הם חזרו לגרמניה עקב המצב של הוריה, הם היו די מבוגרים והמצב הכלכלי בארץ לא היה טוב אפילו את השפה הם לא ידעו! ולכן הבטיחו הגרמנים שיחזירו להם את הכסף והרכוש שלהם אם הם יחזרו לגרמניה. בגרמניה היה להם יותר קל, ההורים ידעו את השפה וגם החזירו להם חלק גדול מהרכוש שלהם. כשהייתה בגרמניה אמה רשמה אותה לבית ספר. ביום הראשון שלה היא נכנסה עם המנהלת לכיתה. כשהמנהלת נכנסה כולם עמדו בזמן שהמנהלת אומרת שהגיעה אליהם ילדה חדשה. הילדה הזאת הייתה סבתא שלי. המנהלת סיפרה שהילדה הזאת הגיעה מארץ הקודש. ישר כשהילדים שמעו את המושג "ארץ הקודש", הם התחילו להגיד 'ירוזלם ירוזלם', אבל סבתא שלי מאוד התגעגעה לארץ והיא התגעגעה לחברותיה.

כשסיימה בית ספר בגרמניה היא למדה שם ספרות שלוש שנים. כשגמרה ללמוד ספרות עבדה שם כספרית. לאחר כמה שנים טובות כשהייתה בת 24 היא חזרה לארץ בגלל הגעגועים לשפה ולחברות. הוריה באו לבקר אותה אבל אז לא היו מטוסים אז הם לקחו רכבת מגרמניה עד איטליה ומאיטליה הם לקחו אוניה לישראל.

משפחתה של סבתא

כשהגיעה סבתא לארץ, הגיעו לקחת אותה משדה תעופה אחיות של אביה, אצל אחת מהן היא גרה. בארץ היא המשיכה לעבוד כספרית, ואחת הדודות שלה הכירה את אמה של סבא שלי. וכך סבא וסבתא שלי הכירו. לאחר שנה הם התחתנו. בשנת 1970 אמי נולדה. אחיה של אמי נולד בשנת 1974.

אמי למדה בבית ספר שזר בהרצליה, ובהמשך למדה בבית ספר תיכון ראשונים וסיימה בגרות. לאחר מכן הלכה לצבא ולא עשתה טיול אחרי צבא, אלא ישר לאחר מכן למדה קשה ארבע שנים לתואר ראשון, ולאחר מכן עשתה תואר שני למדיניות ציבורית. כעבור כמה זמן היא נסעה לטיול בדרום אמריקה, שחלמה עליו מאז ומתמיד. בטיול שלה היא הכירה בחורה שיותר מבוגרת ממנה, ואמי שאלה אותה אם היא מוכנה להכיר בחור שמתאים לגילה. האישה אמרה כאשר הן יחזרו לארץ הם יתאמו פגישה. כאשר שלושתם נפגשו אבא שלי התעניין יותר באימא שלי. ומאז הם היו ביחד והתחתנו. לאחר תקופה היא ילדה את אחי הגדול אריאל. וכעבור שנתיים אני נולדתי.

בשנת 2012 אמי לא הרגישה טוב, הלכה לרופא ועשתה בדיקות. שבבדיקות אלו גילו לה שיש לה סרטן המעי. היא עברה ניתוח ולאחר מכן הרגישה יותר טוב אבל זה לא המשיך להרבה זמן, כי הסרטן חזר במקומות אחרים בגוף. לצערנו בשנת 2017 אמי נפטרה. אני ואחי גילינו את זה אחרי שבועיים מכיוון שאבי לא ידע איך לספר לנו. לקח לי המון זמן לעכל את זה, כמעט שלוש שנים. לכן החלטנו לשתף את הסיפור שלנו בקשר הרב דורי.

הזוית האישית

היילי: התהליך שעברנו, סבתא ואני ביחד, חיבר בינינו יותר. אני שמחה שהשתתפנו בתכנית הקשר הרב דורי השנה.