מאגר סיפורי מורשת

סבתא רבתא שלי אינה בחיים, את סיפור חייה סיפר לי סבא היינס:

סבתא ציטה (בעברית – ציפורה), נולדה בשנת 1926 בלייפציג שבגרמניה. סבתא ציטה עלתה לארץ מאנגליה לאחר שהיא הוברחה מגרמניה על ידי ההורים שלה.

היא עלתה בגרמניה על אונייה שהעבירה אותה והרבה ילדים שלא הכירה, לאנגליה, בזמן המלחמה.  למבצע הזה קראו  – "קינדר-טרספורט".

היא הגיעה לאנגליה בגיל 12 למשפחה לא יהודייה, שהסכימה שהיא תגור אצלם והיא בכלל לא הכירה אותם. היה לה שם חדר, והיא הייתה הולכת לבית הספר. בגיל 17 (בערך), היא פגשה את סבא רבא שלי – היינס, שנולד בגרמניה וגם הוא הועבר בילדותו לאנגליה באניית הילדים. הם התחתנו באנגליה ושם נולד הבן הגדול שלהם דניאל, בכל אותה התקופה לשניהם לא הייתה משפחה. המשפחה של סבא נספתה בשואה, המשפחה של סבתא נשארה בחיים ובהמשך הצליחה להגיע לארץ ישראל.

בשנת 1948 לערך, הם החליטו לעלות לארץ בעלייה בלתי חוקית. הם עלו על אונייה בלונדון, ישר לארץ ישראל לנמל חיפה. משם נסעו לטירת צבי והיו שם בהכשרה ואז הקימו את קיבוץ לביא. הקושי העיקרי היה השינה באוהלים, והחיים הקיבוציים ולאחר כמה שנים סבתא כבר לא אהבה את חיי הקיבוץ והם הגיעו למשואות יצחק, מושב שיתופי.

סבתא הביאה איתה מאנגליה מנהגים וטעמים שונים –תה אנגלי בדיוק בשעה 16, עוגיות סקונס בתוספת ריבה, או מרמלדה. "קלופס" (בשר טחון וביצה) וצולנט, אוכל ילדותה מגרמניה.

גלגולו של חפץ

החפץ התקבל מאבא של סבתא רבתא שלי. החפץ הוא – כיסוי מצות של ליל הסדר וגביע קידוש מכסף טהור. החפצים האלה נמצאים אצל סבא שלי והם בני 150 שנה.

החפצים היו אצל סבתא רבתא שלי והיא העבירה אותם לסבא שלי. בכיסוי המצות אנחנו משתמשים בכל שנה בערב ליל הסדר, נוהגים לגעת בו בעדינות.

לאחרונה החלטנו למסגר את הכיסוי כיוון שעם הזמן הוא מתחיל להתבלות ולהתפורר.

בגביע הכסף, בכל שישי ושבת סבא שלי עושה בו קידוש. החפצים נמצאים בארון סגור כדי לשמור עליהם ככל האפשר.

זה מראה שבעבר היה חשוב ליהודים בגולה לשמור על יהדותם והם חגגו את החגים.

הזוית האישית

אגת: סבתא רבתא שלי אינה בחיים, את סיפור חייה סיפר לי סבא היינס. הסיפור עניין אותי מאד והבנתי ממנו על משמעות החגים אצל היהודים שחיו בגולה.