מאגר סיפורי מורשת

סבתא שושנה מספרת לנכדתה תהל כהן

משפחתי

שמי שושנה חורי נולדתי בשנת 1945 להוריי יעקותה ויוסף קדושים. יש לי שני אחים ושתי אחיות. נולדתי באי ג'רבה, אי בים התיכון ליד חופי צפון אפריקה המשתייך לתוניסיה.

מסע העלייה לארץ ישראל

בשנת 1954 כל המשפחה שלי עזבה את ג'רבה והיגרה ביחד לצרפת. היינו שם תקופה ולאחר מכן ההורים שלי החליטו לעלות לארץ ישראל. הייתי אז בגיל שמונה בערך. מצרפת הפלגנו באונייה במשך שבוע ימים. ההפלגה הייתה לי מאוד קשה, היה לי פחד מהים. האנייה התנדנדה והרגשתי נורא עם כאבי בטן ובחילות. אני זוכרת, שבאנייה היו המון אנשים אתנו.

ב"ה הגענו בשלום והתיישבנו במושב זימרת. זהו מושב בנגב הצפוני-מערבי, מצפון מערב לנתיבות.

אימא שלי הייתה עקרת בית חרוצה. היא גידלה את ילדיה בקושי רב, כי המצב הכלכלי היה קשה. ולמרות המצב הכלכלי הדחוק,  ושלא היה לנו די כסף, היא הייתה אוהבת להכניס אורחים. אבא שלי היה איש צדיק, עניו ושקט.  תמיד היה על פניו חיוך. הוא פרנס את המשפחה מחווה של סוסים ובעיקר מעבודתו כנהג במונית.

זיכרונות ילדותי

אני זוכרת מגיל קטן איך אבא היה ממחיש לי אהבתו אלי, תמיד אמר לי, שהוא אוהב אותי כמו שהוא אוהב את הטלית והתפילין שלו.

 בצעירותי

אני זוכרת כשהייתי ילדה קטנה, אימא שלי הייתה אוספת לי את השיער בצמה עבה. היה לי שיער שחור פחם. אהבתי לאכול מאכלים מטוגנים, לסרוג ולטייל. הייתי ילדה חרוצה, שקטה ומלאת שמחת חיים, למרות שעברתי חיים קשים. בישראל היו לי הרבה מאוד חברות, והייתי אהובה עליהן מאוד. בחוץ לארץ לא היו לי חברות, כי הייתי עדיין קטנה כשעליתי לארץ. שיחקנו וטיילנו ביחד.

אהבתי לשחק במיוחד בגוגואים, קלאס וחבל.

זיכרון מפחיד ובלתי נשכח

באותה תקופה חדרו לישראל מסתננים מגבול מצרים לישראל. הם היו מגיעים באישון לילה, גונבים רכוש ופעמים גם אבדות בנפש. לילה אחד, נכנסו מחבלים למושב שלנו, כדי לגנוב מאבא שלי את הסוסים. הם הגיעו עם אקדחים וירו באוויר כדי להפחיד אותנו, וכך הם הצליחו לגנוב לאבא שלי שני סוסים.

המורה שאהבתי

הכרתי את בעלי בגיל צעיר מאוד. בגיל 16 עוד כשהייתי תלמידה בתיכון כבר התחתנו. וב"ה שנה לאחר מכן נולד בני בכורי. בבית הספר היסודי שבו למדתי, הייתה לי מורה שקראו לה מיכל. אהבתי אותה מאוד מאוד, תמיד הייתי שותפה פעילה בשיעורים שלה. היא המורה שהייתה זכורה לי לטוב תמיד. לימים, כשנולדה לי בת, האימא של נכדתי תהל,  קראתי לה מיכל על שם המורה.

 ביום נישואי

עם השנים נולדו לנו עוד חמישה ילדים וב"ה כיום, יש לי 27 נכדים ו-32 נינים בחסדי ה'!

הזוית האישית

תהל הנכדה: תודה לך סבתא על הסיפור המעניין שסיפרת לי. מאחלת לך הרבה בריאות, נחת ושמחה.